נמאס לי המחיים.
אני בת 13, ואני ממשפחה דוסה, בבית ספר דוסי, ואני לא סובלת את זה. אני בקושי מאמינה באלוהים, היה לי חבר, וההורים שלי לדעתי מתעללים בי.
הם סוגרים אותי, לא נותנים לי לנשום.
יש לי חברה אחת. היא היחידה בעולם שמבינה אותי. היחידה שאני סומכת עליה. אני בחיים לא אוותר עליה.
הבעיה שהיא כדולה ממני בשנה.
אני עולה לכתה ח', והיא לט', מה שאומר שלא נהיה באותו בית ספר.
זה לא כזה בעיה. אבל ההורים שלנו לא מסכימים לנו להיפגש. בכלל. סיפור ארוך.
אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיה. ואני לא יודעת איך נמשיך להיות חברות.
אני שונאת את המשפחה שלי.
ההורים שלי כל היום רבים. הם הולכים להתגרש. יש לי אח גדול ממני בשנה שהיום הבנתי שהוא פשוט אנוכי, ומשתמש בי כמו הסמרטוט שלו.
יש לי עוד 3 אחים שאני מתעבת.
אני שונאת את עצמי.
מכתה א' הבנות בכתה שלי (שנואות עליי לגמרי) אומרות לי שאני מוזרה, דפוקה, מטומטמת... שנה שעברה אחת אמרה שיש לי בעיות נפשיות, כי הרבצתי לה.
כשאני לא שולטת בזה, אני מרביצה. אבל אני לא ילדה אלימה.
אני באמת חושבת שיש לי בעיות נפשיות.
אני רוצה חבר, ואני דוסה. ואני חייבת חבר דחוףףףף!!!
אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שהחיים שלי פשוט בזבל. אני שונאת את הכתה שלי, ובת דודה שלי שאיתי בכיתה עושה לי את המוות (היא שיא הקובלת והשיטחית) וכולם שם שונאות אותי.
המשפחה שלי אומרת שאני עושה אווירה חרא בבית.
ההורים שלי לא מפסיקים לריב איתי.
אני לא יכולה להיפג עם הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם.
אני שונאת לקום בבוקר.
שונאת לחיות בתור אני. שונאת את עצמי. שונאת כל מה שקשור בי, בחיים שלי.
מה אני עושה עם עצמי???
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות