שלום!
בזמן האחרון (משהו מלפני חודש כזה) התחלתי לטעות האם זה שעד עכשיו אין לי חבר ולא התאהבתי אומר שאני נמשכת למין השני. זה נורא מפחיד איתי המחשבה הזאת ועצם העובדה שאני חושבת על זה. בחיים לא ישבתי על עצמי ככה ואני חושבת לעצמי אולי עצם העובדה שאני חושבת ככה זה נכון. שתפתי בזה את ההורים שלי והם אומרים שאין חי מה לדאוג כי התחלתי לחשוב על זה בעקבות פוסט שהעלה מפורסם שהוא יוצא מהארון. מה שמפחיד אותי זה שעד עכשיו זה הגעיל אותי ועכשיו שאני חושבת על זה זה לא. אני לא יודעת אולי זה התת מודע שלי? אבל זה מלחיץ אותי כי אני לא יודעת אם זה יקרא במציאות אם זה יגעיל אותי. אין לי בעיה אם הקהילה הגאה בכלל אפילו יש לי חברה שהחליטה שהיא נמשכת לשני המיינים והיא עדיין חברה מאוד טובה שלי. אבל אני לא מסוגלת לחשוב כך על עצמי, אני חושבת על זה ואני בוכה, אני מרגישה ממש בדיכאון וזה לא הנושא היחידי שגורם לי להרגיש בדיכאון. ההורים שלי אומרים שזה לגיטימי והם מכנים את זה משבר גיל העשרה, הם אומרים שאין לי מה לדאוג אבל זה לא עוזר אני עדיין מפחדת ואני מנסה להוציא את זה מהראש וזה לא יוצא. אני לא רוצה בן זוג כרגע, ותמיד זה היה נראה לי מטופש לחשוב על זה בגיל כזה צעיר אבל עובדה, אני לא מצליחה להוציא את זה מהראש. אני מאוד כועסת על עצמי שאני קוראת דברים כאלו באינרנט אבל זה מדאיג אותי. אני מאוד מתביישת מבנים, זה קשור? אני נורא נורא מבולבלת ואני לא רוצה להתנסות בזה אני רוצה להפסיק לחשוב על זה.. יכול להיות שאני חושבת על זה בגלל שעמום?... מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות