היי חברים:)
אני ואחי התאום חברים טובים, נוטים לפעמים להתווכח אבל לא משהו רציני.
אחי התאום הוא ההגדרה לילד מושלם. הוא לא מורד בהורים, מתנהג בנימוס כלפי כולם, מתנדב ועוזר. מתאמן בספורט מקצועי, מצליח בלימודים, יש לו חברה והמון חברים..
אני לעומת זאת.. קצת פחות מוצלחת. יש לי קטעי מרידה קשים בהורים (לא מסכימה עם תפיסת העולם שלהם), אני מצליחה בלימודים ובפן החברתי אבל הרבה פחות אקטיבית ממנו.
זה מאוד מפריע לי כי הוא פשוט מושלם, אני מפרגנת לו ואוהבת אותו אבל לפעמים אני יוצאת כ״כ חסרת מעשה..
אתן כמה דוגמאות להמחשה:
-אחי נמצא רוב היום בחוץ, עובר מפעילות לפעילות, מגיע הביתה מאוחר, מוצא זמן ללמוד ולשחק עם אחי הקטן בפלייסטיישן בנוסף, לעזור לאמא.
אני נמצאת יותר בבית, פחות עושה דברים אחה״צ (למעט ספורט פעמיים בשבוע) ולפעמים לא מוצאת את הכוחות לעזור לאמא או לשחק עם אחי הקטן וכו׳..
-אחי עשה רשיון על רכב (ידני) וכרגע אמור לסיים רשיון על אופנוע.. הוא מספיק פשוט הכול, קולט דברים מהר ואני עדיין תקועה על טסט שני באוטומט...
-בחג, כל המשפחה שמחה לדבר איתו ולהתגאות בהישגים שלו.. על ההישגים שלי פחות מדברים..
-אחי חכם, באמת חכם. אפילו בכיתה יש לו תשובות של גאון והוא לא צריך להתאמץ יותר מדי. אני לא כזו, אני חייבת לקרוע את התחת בשביל להצליח..
אני באמת אוהבת אותו אבל לפעמים יש לי הרגשה שאני הבת הפחות מועדפת בגלל שאני פחות מצליחה..
מה עושים עם ההרגשה הזו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות