היי
שמי אנון, אני בן 18 ואני רוצה להתחיל חיים חדשים.
כילד הייתי גאה מאוד במדינת ישראל, גאה להיות ישראלי ויהודי. אבל ככל שהתבגרתי התחלתי לראות באיזו חברה אני חי: חברה גזענית, פרימיטיבית, חשוכה, חסרת תרבות, אלימה. התחלתי להרגיש בוז לדת, בייחוד עכשיו כשהבנתי שעבורי אדם טוב הוא לא אדם שצם ביום הכיפורים וחוזר להיות אותה חלאה שהיה אתמול, אלא אדם שמתנהג בצורה ישרה במשך כל חייו.
נמאס לי מחברי הכנסת שלא מייצגים אותי בכל צורה. מפחיד אותי לחשוב שכמו רבים אחרים אבזבז בצבא 3 שנים מחיי, אהיה כל חיי במינוס ובחובות לבנק, אעבוד כמו חמור בצורה שתגרום לי להיות בלחץ גם אחרי שעות העבודה ,אנהג בכבישים כמו בג'ונגל. נשמע לכם מוכר? זה משום שתיארתי 90% מהאנשים שחיים פה.
במקביל חלום חיי היה לחיות במדינה מערבית אמיתית- אחת כזו שמעמידה ערכי חירות במרכז. כזו שבה אוכל לחיות בחברה בה יש כבוד בין חבריה, שבה אם אצליח כלכלית אנשים צרי עין לא יתנכלו לי וידעו לפרגן לי.
לצערי כאשר אני מחליט לשתף את הקרובים אלי במחשבותיו אני נתקל לא מעט בכעס ובהתנגדות. מצד אחד, מספרים לי ש"הדשא של השכן ירוק יותר" (אמרה שאני מסכים איתה) אך כשאני שואל האם החיים פה טובים, אני נתקל בהתחמקות מתשובה וש "ככה זה, אין מה לעשות"
מבחינתי זה שלב בחיי שהוא בלתי נמנע: אני לא מפחד משינויים ולפעמים על מנת שהחדש יצמח צריך להיפטר מהישן. השאלה שלי היא האם כדאי לי ללכת בעקבות האמונה שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות