אז אני בת 13 וחצי ואני לא מעוניינת בחבר או בדברים כאלה... אני מסתדרת עם הספרים, סדרות וסיפורים שלי (לא בקטע של פורנו או זה, פשוט אני מעדיפה חבר דמיוני מאשר אמיתי כרגע).
אם זה מפגש רק של בנות, אז יהיה שלב שכולן יהיו משועממות ויתלוננו שהן רוצות חבר. רוב הבנות בכיתה מרגישות הכי בנוח ליד בנים ויש להן המון "ידידים"(לדעתי אם רואים סרט בבית של מישהו והן מתכרבלות איתו בשמיכה זה לא בדיוק ידיד), הן משחקות אותה כאילו הן חברות אבל הן מרכלות עליו ונמרחות עליו.
אני מרגישה מוזר בהשוואה לרוב הבנות, אני לא מרגישה בנוח כשאני מדברת עם בנים כשזה לא קשור ללימודים. אל תחשבו שאני פשוט אוהבת בנות או משהו כזה כי זה לא ככה, אני לא נמשכת לא לבנות ולא לבנים.
זה לא שאני לא ארצה חבר יום אחד אבל לדעתי בגיל הזה זה עדיין ממש מוקדם ולא לדבר על דברים אחרים שעושים עם חבר...
בפעם הראשונה שהרגשתי מוזר זה היה כשניסו לשדך אותי לאיזה ילד שבכלל לא הכרתי, אני סירבתי כי אני לא רוצה להיות חברה של מישהו מלחץ חברתי...
אחרי מפגשים כאלו אני חוזרת הביתה ומרגיש כמו איזו פריקית (לא רק אני, גם החברה הכי טובה שלי לא מרגישה בנוח ככה), אני נורמלית או שאני צריכה לעשות משהו עם עצמי?
.
.
.
לכל הבנים שיקראו את זה: אני לא אומרת שאתם מוזרים או משהו כזה, אני לא מתכוונת להעליב אבל בגיל הזה כל הקטע של הבנים עדיין מוזר לי כי תמיד היינו בקבוצות של רק בנות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025