טוב היי.
אני עוד מעט בת 13,
השנה עליתי לכיתה ז.
ואני די שמנה, לא ברמה כזאת שמנה, אני לא יכולה ויש לי עדיין צורה, אבל אני מידה xl.
משקל:
101
גובה:
1.68
אני יודעת שזה בכלל לא תקין ואני תמיד מנסה לרדת במשקל ואחרי שאני יורדת קילו ישר הוא חוזר כפול.
עד היום בכיתה החדשה לא קראו לי שמנה, לא העליבו והרגשתי ממש בטוחה, אבל היום איזה מישהו נתן לי הערה "יא דבה" עשיתי את עצמי לא שומעת אבל ממש נפגעתי, יש איזה מישהו שאמר שזה מעליב ושלא יגידו לי ומזל שלא שמעתי, אבל כן שמעתי. מאז היום בבצפר שלי היה על הפנים, הייתי בדיכאון וכולם לא הבינו מה קרה לי.
אני רוצה לעשות ניתוח קיצור קיבה אבל ההורים שלי לא מסכימים לי, ואני כבר מיואשת וממש רוצה לעשות את הניתוח.
הם אומרים שזה ממש מסוכן ויש סכנת מוות אבל אני מאמינה שאם היה ירצה שניות אז הוא ימצא דרך, הוא לא צריך לחכות שנעשה ניתוח, ועד אז כדאי לנצל את החיים כי וואלה אין מה להפסיד.
אבל אין ההורים שלי לא מסכימים והם לא מבינים שאני צריכה את זה.
נמאס לי להיות שמנה אני רוצה כבר להיות רזה.
נ.ב זה לא שאין לי חברים בכיתה החדשה, יש לי והרבה ואני אף פעם לא לבד, אבל הילד שאמר את זה הוא די לבד ולא בגלל שלא מתקרבים אליו, בגלל שהוא מתרחק והוא ממש ממש פוגע.
אני לא יודעת מה לעשות בבקשה תעזרו לי
איך לשכנע את ההורים שלי שיסכימו לי לעשות את הניתוח?
כבר קראתי את כל התהליך של הניתוח באינטרנט ואת הדברים שיהיו אחרי,
אף פעם בחיים לא צחקו עליי שאני שמנה גם בכל היסודי, בכללי אני בן אדם מאוד חזק וקשה מאוד לפגוע בי, אבל כשזה מגיע לכך שאומרים לי שאני שמנה אני נשברת, גם תמיד הרגשתי בטוחה ופתוחה עם הכיתה שלי, והיה ככה גם השנה, אבל מאז שהילד אמר את זה אני במצב רוח חרא, אני לא רוצה מחר ללכת לבית ספר, לא בגלל מה שהוא אמר, בגלל שאני לא רוצה לראות את הפרצוף שלו וגם אין לי חשק כבר ללכת לבית ספר.
אז מה אני יעשה? תענו גם על השאלה הקודמת.
תודה מראש❤
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות