אני מרגיש שבור, עברתי בשנה האחרונה חוויות שקשות לעיכול
השתחררתי מהצבא
תקופת פוסט שחרור רפופה אופוריה מזויפת נטולת מעצורים והתפרעות טוטאלית בדייטים ופיזור כספים ועבודה על המון תוכניות בו זמנית
ואחר כך
התקף פסיכוטי (שבוע שנמחק מהזכרון) שאחריו אשפוז פסיכיאטרי במחלקה סגורה 4 חודשים
ואחר כך
שיקום ארוך ומתיש של חצי שנה בלי לצאת מהבית ובלי לקבל שום יועץ או פסיכולוג מטעם מערכת הבריאות
מתיש, קשה, מתסכל, כואב. אני לא יודע אם יצא לכם לראות מישהו שלא מסוגל לצאת מהחדר או אפילו להדליק תמחשב (בלי מחלה של דכאון משום סוג)
זוגיות שהתפרקה לחלוטין עוד לפני האשפוז, פיטורין מיותר מדי מקומות עבודה
ואם כל זה לא היה מספיק הייתי צריך להתמודד במשך חודשים עם כיסוי חובות וצ'קים ללא מקור הכנסה (לקבל אישור לקצבת ביטוח לאומי זה תהליך לא קל וארוך שלקח זמן), תביעות עו"ד ואיומים (תוך התעלמות מוחלטת מהמצב והנסיבות)
אבל החלק הקשה ביותר הוא הפקפוק העצמי, הבדידות, אין לך יכולת לסמוך על המח של עצמך, פרשנות עמומה של המציאות (בחודש הראשון אחרי השחרור זה היה טראומתי)
לא, מעולם לא נגעתי בסמים או אלכוהול ולא ניסיתי לפגוע בעצמי. עד לפני שנה וחצי הייתי בריא לחלוטין, עובד לומד פוגש אנשים, כמו כולם.
יש למחלה הזו שם, סכיזופרניה.
אין לי פשוט מושג מאיפה למצוא כח להמשיך, אני מרגיש שאני מתמודד עם משהו שגדול עליי ושלא בחרתי בו, מעבר להתמודדות עם המחלה הזו יש גם את עניין הבדידות וההשמנה שגם הן לא תורמות לשיפור המצב
יוצא לי לחשוב ולהרגיש שההתמודדות שלי היא לחינם, אין לי אף אחד חוץ מהמשפחה שלי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות