היי
אספר קצת על עצמי, אני דתל"ש, בן 18
בגלל שלמדתי בבית ספר דתי אינטראקציה עם בנות כמעט ולא היית לי, אני מוקף חברים סופר טובים, יוצאים פעמיים-3 בשבוע ומדברים הרבה.
ממש חברים מגובשים.
בעבר שהתנדבתי בכנפיים של קרמבו, זו הייתה הפעם הראשונה שלי שהיה אשכרה מגע ודיבור עם בנות, היו לי משם כמה ידידות טובות, (שבאחת מהן התאהבתי, אך קיבלתי סירוב)
לאחר שנה בהחלטתי לעזוב בעקבות הלחץ שהיה בבית ספר עם הבגרויות והשעות העמוסות.
כיום אני לפני גיוס, אני מנסה להתחיל עם בנות אך לא ממש הולך לי.. אני בוא נגיד "הידיד הטוב"
בחיים בנות לא לקחו אותי כמשהו רציני.. לפחות זה מה שהרגשתי.
גם כשעבדתי הבנות אהבו אותי, אך תחילה קשה להכיר אותי.. בהתחלה אני נראה כמו סנוב, חנון ומשעמם.. אך כשמכירים אותי מבינים שאני מצחיק מאוד, חכם ויודע לאהוב ולהקשיב.
לא פעם הייתי כתף תומכת לחברים שלי וגם לחלק מהידידות.
והחוסר הזה בחברה משפיע עלי יום-יום כי מה שיכולה למלות אצלי חברה, החברים לא יכולים למלות. ואני מרגיש שלאט לאט אני נסגר בעקבות זה.
הורדתי טינדר.. ומשהי אישרה אותי ואמרה לי שאני נראה טוב ואהבה את מה שכתבתי, אך דיי מהר חירבתי את זה.. כי ההתחלות קשות לי, כל כך כעסתי על עצמי כי היא הייתה נורא יפה.. ואני שאלתי שאלות שכנראה לא היו במקום.
גם בקרמבו וגם בעבודה בהתחלה בנות לא התחברו אלי.. עד שהכירו את האני האמיתי שלי.
בצבא אני לא אהיה קרבי כך שאולי שם אצליח להכיר.. אני ממש חסר ניסיון בהכל!
לא נשיקה, לא שכבתי עם אף אחת (למרות שיש עליי לחץ מהחברים לעשות סטוצים ודיי) ופעם אחת קיבלתי נשיקה מבחורה אחרי שעזרתי לה במשהו גדול..
זהו סך הכל.. הרגשתי צורך לפרוק לפני שאני משתגע
כמובן שאני לשמוע מה דעתכם ומה עלי לשפר.. תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות