החברה הכי טובה שלי סובלת מבולמיה והפרעות אכילה מכיתה ו' בערך (עכשיו היא בכיתה ח'). אני ידעתי מזה רק השנה. למרות שאנחנו מספרות הכל אבל הכל אחת לשנייה היא עדיין לא סיפרה לי את זה עד ליפני חודש... אני הייתי די בשוק מכל הענייןואפשר לומר שעדיין, אני מבינה מאוד למה היא לא סיפרה לי, היא לא רצתה שאני יגיד על זה לאף אחד וגם שזה לא יכביד עלי ושאני לא יהיה עצובה מזה. אף אחד ניראה לי לא יודע על זה חוץ ממני. אני כל היום בערך חופרת לה על זה שהיא חייבת עזרה ושהיא חייבת לספר על זה להורים שלה ושאם היא לא תספר אז אני יהיה חייבת לספר והיא אומרת שאם אני יגיד את זה להורים שלה היא תיהיה בבית חולים בגלל זה ושהיא תיתאבד ובגלל זה אני עדיין לא סיפרתי על זה לאף אחד, אני מרגישה פשוט מגעילה, מצד אחד אני לא רוצה לספר על זה כי הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה זה שהיא לא תיהיה כאן יותר, זה הסיוט שלי, אני ממש מפחדת מזה היא הבן אדם שהכי חשוב לי בעולם, ומצד שני אני גם מפחדת שאם אני לא יספר על זה יקרה לה משהו וזה גם יהיה על מצפוני. היא אומרת שהיא תצא מזה ושאני לא צריכה לדאוג ולספר את זה ושהיא תפסיק להקיא ובאמת היא הצליחה להפסיק להקיא שבוע שלם אבל הבעיה שכשהיא לא מקיאה אז היא לא אוכלת... אני כל כך חסרת אונים, אני לא יודעת מה לעשות.
אני אשמח שתיעצו לי מה לעשות במצב כזה. תודה רבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות