אז ככה, אני ילדה נורמלית (מבחוץ), ציונים טובים,
קצת (הרבה) בעיות חברתיות, בעיות חרדה ועוד כל מיני דברים.
מגיל קטן שיחקתי בבובות שאצלי על מדף עד היום, אני אוהבת ללכת לקניון, לקנות בגדים להתאפר לרקוד ודברים כאלה.
הייתי ילדה תמימה, ויותר מדי מהר הפכתי ללא. (מכל הבחינות), עברתי למקום חדש, ושם היה כבר בנים נגד בנות, ראיתי ערוצי תינוקות ובעיר החדשה כולם רואים תכניות ילדים, ואז פשוט יותר מדי מהר עברתי להיות כמו כולם, ועד כיתה ו לא הייתי מוכנה לדבר עם בנים. (לא ממש קשור, אבל קצת רקע)
ואחת מהסטיגמות הייתה משחקי בנים ומשחקי בנות. תמיד אהבתי משחקי בנות, חרבות ורובים פחות עינינו אותי, אבל לאט לאט התחלתי לשחק משחקים, שבחברה הם נקראים "משחקי בנים".
יש לי אחים יותר קטנים ממני, ואני מהם לומדת את המשחק, וממשיכה לשחק. שנה שעבר שיחקתי במשחק מסוים, מ, אהבתי לבנות ולשחק וזה, אפילו פעם אחת שיחקתי עם חברה שלי היא לא ממש הבינה ולמזלי הפסקתי ושיחקנו במשו אחר.
ופעם אחת עבדתי עם ילד מהכיתה שלי, איכשהו השיחה הפכה למשחק הזה,הוא שאל אם אני משחקת, בלי לחשוב אמרתי שלא, האחים שלי משחקים וזה משחק אלים ולחנונים ו..כן.
בערך מאז (הזה עם החברה) אני בחרדות שמשהו יגלה שאני שיחקתי, הפסקתי לשחק, והכרחתי את האחים שלי להפסיק להגיד לחברים שלהם שאני משחקת. הם לא מבינים למה, וגם אני לא,
יש מלא בנות שמשחקות וזה כבר נפוץ, 2 חברות שלי משחקים GTA, אבל עדיין אני בחרדות כל כך קשות.
גם אם ידעו לא יקרה כלום ואני יודעת את זה, אבל עדיין, אני לא מסוגלת אפילו לחשוב שמישו ידע, בשכבה שלי אין בנות שמשחקות "משחקי בנים" (כולם משחקים "בצחוק" וה2 בנות האלה כל כך "עדינות" שאף אחד לא מאמין להן)
בבקשה אל תשפטו ותבינו, אני סובלת מחרדות קשות, וזה חלק מהעניין, וזה רודף אותי לכל מקום בכל דבר..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות