פרידה, איך פאקינג מתמודדים איתה?

שלום...
אני אתחיל מהתחלה
הכרתי מישהי, היה לנו לא ככ טוב בהתחלה מסיבות כאלה ואחרות שכבר ממש לא רלוונטיות לסיפור (בעיקר היא לא היתה סגורה על עצמה) אבל השתדלתי להבין ולראות ולהיות קר רוח לכל הנושא הזה ולא להיות קיצוני או משהו.. הייתי דיי קר לאי החלטיות שלה
מפה לשם הקשר התקדם ונפרדנו לאיזה תקופה (היא יזמה את הפרידה) ואני עוד פעם.. הייתי דיי קר וגם באותו הזמן הייתי עצבני כי לא הבנתי מה הקטע, היא נפרדה ממני בגלל משהו שמישהו אמר לה שלא נחזיק וכו' וכו' (איזה רב) והיא לקחה את זה ליטרלי ונפרדה ממני
אחרי כמה ימים היא שלחה לי הודעה ושאלה מה? לא אכפת לך שאנחנו פרודים? השיחה התגלגלה והסברתי לה למה אני קר ואדיש למצב - בסופו של דבר הסברתי לה שאני רוצה אותה אבל באמת ולא ככה שהיא ממש לא החלטתית
בכל אופן, אני בטוח שהיא עברה טרור נפשי כדי להיות איתי אבל בסופו של דבר היא החליטה שהיא כן רוצה וחזרנו לקשר טוב (אחרי חצי שנה ממתי שהתחלנו להיות ביחד)
באמת היה טוב, כן - היו ריבים פה ושם ולכל אחד יש את הקטעים שלו אבל ככה זה קשר צריך לדעת לפעמים ללכת על ביצים וללמוד את האחר ואת המגרעות שלו ולקבל אותם באהבה כי סך הכל זה הבן אדם שאתה אוהב ורוצה
אבל אני לא ככ הצלחתי להבין את זה אז, וגם היא לא - אז היו לפעמים פיצוצים, אבל לא משהו ששינה את חוקי המשחק
בכל אופן, הקשר התקדם ואנחנו איתו והתחיל להיות מאוד טוב, היה מאוד כייף, יש בנינו כימיה ורגש מטורף
אבל היא בת 20 ואני בן 25 ואנחנו במקום שונה בחיים, יחסית..
היא אוהבת לצאת ומסיבות עניינים וזה ואני יותר בקטע של NETFLIX AND CHILL אחרי שבוע עבודה מטורף
לא ככ הקשבתי לרצונות שלה בקטע הזה ורציתי שהיא תשתנה יותר לטובתי אפשר להגיד מאשר שאני אשתנה יותר לטובתה ואתפשר
צריך להגיד גם שהיא באמת האור שלי אני אוהב אותה בצורה מפגרת
בכל אופן, היתה פעם אחת שהייתי ממש ממש ממש עצבני עליה ונפלט לי בטעות באמת מעצבים (כשהיא בכתה) - "אז יודעת מה? תמשיכי לבכות"
אני דיי מתבייש להגיד את זה ושאמרתי את זה - באמת שאני מגעיל את עצמי שאני קורא את זה כרגע..
העניין הזה קרה לא מזמן כשהיא עצבנה אותי ממש, יש לה קטעים שהיא מתנהגת כמו ילדה לפעמים אבל היי.. לצערי הרב לא תמיד הצלחתי להפנים את מה שאני אמרתי למעלה לגבי המגרעות
היא מאוד, מאוד בדגש על המאוד בצורה בלתי מתפשרת נפגעה ממה שאמרתי, שזה הגיוני.
מפה לשם אני הצטערתי מאוד וכו' וכו' והיא אמרה שיקח לה זמן להתאושש מזה.. אז אמרתי אין בעיה רק תדעי שאני מאוד מצטער וזה לא יקרה שוב בחיים
לפני שבוע הייתי אצלה סופש והיא רצתה לצאת והייתי ממש עייף אז לא הראתי כל כך רצון לצאת והיא התבאסה על זה אבל יום למחרת קמנו והכל היה בסדר
אבל לקראת הערב היא פשוט הנחיתה עליי שהיא נפרדת ממני וזה היה כל כך לא צפוי ולא ברור ונראה שכל כך לא היה אכפת לה והיא פתאום מהבן אדם הכי אוהב בעולם והכי עם רגש נהפכה למשהו כל כך קר שלא אכפת לו ממני בשום צורה
הבאתי לה זמן לחשוב באמת אמרתי הכל הקאתי את כל מה שאני מרגיש בצורה הכי לא מצונזרת שיכולה להיות והבהברתי לה כמה אני אוהב אותה ומוכן לעשות הכל ואני מאוד מאוד מתנצל
היא חשבה שבוע אבל עמוק בפנים ידעתי שאין לה מה לחשוב כל כך הרבה
ובסוף נפרדה ממני

לא אומר שיצאתי טוב בקשר הזה אבל לא ממש לא הייתי חבר חרא, פשוט לא כל כך סיפרתי את הדברים הטובים גם כי זה לא ככ רלוונטי לסיפור אבל תמיד הייתי שם בשבילה והשתדלתי לעזור ולתמוך בה בכל מצב גם כשלא הבנתי או הצלחתי לתקשר איתה

אני באמת באמת באמת באמת באמת מתגעגע אליה ואתמול היתה לי שיחה איתה בוואטסאפ ולא יודע אני מתחרפן מלדבר איתה היא מדברת איתי כמו ידידה שלי שאין לה כבר רגע אליי וכאילו היא מחקה הכל
אני באמת רוצה אותה בחיים שלי, אבל זה נראה לי אבוד כבר... ואני תקוע במציאות בלעדייה וזה שורף כל דקה מחדש

וזה לא שלא עברתי פרידות בחיים... פשוט הפרידה הזאת שורפת לי ככ כי ככ הרבה זמן לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהב אותה ואני לא כלכך רואה את האור כרגע במנהרה בואו נגיד את זה ככה

זהו, זה הכל..
תודה