מאז הטריפ אסיד שעשיתי, החיים שלי התפרקו

מפאת הפרטיות לא כ"כ בא לי לשתף איפה אני עומד היום בחיים, מה בדיוק התפרק ומתי זה קרה.

אנסה לספר בתמצות כי לגמרי קצרה היריעה מלהכיל, זאת חוויה שקשה מאד להעביר במילים.
( אני מבין שהדברים שאני הולך לתאר יכולים להישמע פסיכים והזויים לאוזן בלתי מזוינת. אני מבקש שרק מי שעבר משהו דומה וחושב שיש לו איך לעזור לי יגיב. תודה על ההבנה )

הטריפ התחיל מעולה. זה נפתח קודם כל בוויז'ן, התחלתי לראות הרבה יותר חד ויותר עמוק כל דבר שהסתכלתי עליו. אם לדוגמא הייתי מרים עלה ומביט בו, הייתי ממש רואה את כל מרכיביו בצורה בהירה וחדה לפרטי פרטים כמו שלא ראיתי מעודי.
עברתי חויה של תקשורת טלפטית (בלי מילים) עם חבר נפש(שעשה איתי את הטריפ) שהיינו מאד מחוברים באותה תקופה. דיברנו על מה שאנחנו חווים, העברנו מידע אחד לשני ופתאום קלטנו שאנחנו אשכרה לא מזיזים את הפה, שאנחנו מתקשרים בפלטפורמה אחרת לגמרי.
הבנתי דברים כ"כ עמוקים על כל מה שישנו בעולם הזה ובכלל(לא נהייתי פרופסור למטמטיקה או מומחה לאנטומיה..אבל) חוויתי אלוהות טהורה בעיניי, התודעה שלי התרחבה ברמה שהבנתי לעומק כל דבר שאני מסתכל בו, ראיתי סינכרון טבעי מושלם בין כל פרט ופרט. כל הבריאה בתנועה מושלמת, כמו ריקוד פלאי. הכל חי. זה היה פשוט מדהים. האסימונים נפלו לי בקצב מסחרר. הבנות רוחניות, פילוסופיות על גבול הנבואה... ראיתי איך החיים האלה על פני האדמה הם הטריפ האמיתי.
מימדי המקום והזמן פשוט הפכו לאינסוף, לא היה קיימים יותר. הרגשתי שאני רואה הכל בפרספקטיבה לא אנושית, אלוהית זאת המילה היחידה שיכולה לתאר מבחינתי...
הבנתי שהקיום שלנו כאינדיבידואלים, כישויות נפרדות שלכל אחת מהן יש דעות שונות ואינטרסים שונים זה קיום חסר, זה קיום חולף, זאת רק תחנת מעבר סובייקטיבית לחלוטין, כמו שלב אחד ספציפי במשחק הרבה יותר גדול שמתרחש. בעצם הגעתי להבנה שיש אחדות מוחלטת, יש אינטרס משותף, יש אין סוף, שכולנו אחד או איך שלא תרצו לקרוא לזה.


בשנים האחרונות הגעתי לתובנות האלה ללא עזרת סמים אלא כתוצאה מחקירה ולמידה ושימוש בהגיון. מאז כיתה ו' אני שואל את עצמי שאלות קיומיות, מחפש, קורא, מתווכח, לומד מאנשים ומהחיים.
קראתי לא מעט ספרי פילוסופיה, חסידות וגם קבלה.
אף פעם לא הרגשתי שאני מתפלפ. הכל היה טוב איתי, יותר מטוב, היה מדהים.
להבין את כל זה בשכל זה דבר אחד. אבל להרגיש את זה ולחוות את זה בנשמתי/נפשי/תודעתי זה דבר אחר. אחר לגמרי. היה רגע שבו זה הרגיש לי טו מאץ'. רציתי לנוח מכל ההתפעלות הזאת. ניסיתי להיכנס לאוטו, לשבת, לנוח. פשוט לא הצלחתי. כל דבר שאני מביט בו. גם כשאני עוצם את העיניים...הטירוף לא שוכח ולא מאט ולא עוצר.
הטראומה הגיעה תוך כמה מאיות השניה. היה רגע שפשוט הרגשתי שנעלמתי.שאין אותי יותר. אני לא מוצא את עצמי, את העולם הפנימי שלי. אין לי כבר שאלה. אין לי דעה. אין לי מחשבה. כאילו העולם הפנימי שלי פשוט נשרף. הרגשתי בחוסר שליטה מטורף...

זה כבר הופך להיות ארוך מדי לקריאה.
רק אומר שהיה מאד קשה לחזור למציאות מחוויה כזאת.
אני מרגיש שמתתי ונולדתי אז מחדש בערך

עברתי מאז הרבה טלטלות נפשיות, חרדות, פחדים, דיכאונות, היה לי מוזר מאד. היו גם עליות, ועכשיו שוב מתמודד עם נפילות.
.

.

.
זהו, סליחה על החפירה, מבחינתי זה היה רק קצה השערה. מקווה שהצלחתי להעביר ולו מעט מן החווה שלי.

רציתי לדעת אם יש פה אנשים שהתנסו עם הסם הבלתי יאמן הזה lsd(שאני לא ממליץ לעשות, קל וחומר לא כשאתה במקום חלש או בתקופה רגישה/ מבולבלת/אינטנסיבית בחיים) נפגעו, חוו טראומה, ואיך התגברו עליה או שעדיין לא. גם חוויות טובות אשמח לשמוע, ובכלל כל עצה חכמה וטובה תתקבל באהבה, חג שמח אנשים: )