אהבה נכזבת מהעבר שמעיקה עליי היום/The One Who Got Away

אני בוגר טרי של האוניברסיטה העברית בירושלים, לפני שנתיים (בשנת הלימודים 2015/2016) הכרתי בחורה (נקרא לה לשם הדיון: "תמי") יפיפייה (באופן אקזוטי שהיה חדש/זר לי), מתולתלת, חוזרת בשאלה שהייתה במסלול של התחזקות קלה, וחריפה מאוד שלמדה בתכנית למצטיינים במדעי היהדות (שני תארים בארבע שנים, תואר כל שנתיים). לקחנו שלושה קורסים ביחד בסמסטר הראשון של אותה השנה, ומלבד שלושת הימים שהיינו נפגשים בכיתה ויושבים אחד ליד השנייה, היו לי עוד התקלויות בה לאורך ימות השבוע ופלרטוטים הדדיים שצמחו למחמאות חוזרות ונשנות לגביי מצדה ("כמה אתה גבוה, אתה חתיך" ועוד).

הכימיה עם תמי (ירושלמית מבטן ומלידה ואז סטודנטית שנה א' טרייה ששבה ארצה אחרי שנים של טיולים אחרי הקבע) הייתה נהדרת, ואפילו המרצה באחד הקורסים ושאר הסטודנטים שמו לב לכך (אותה המרצה דאגה שאני והיא נצוות תמיד יחדיו במטלות הקורס בכיתה). יצאתי בקיץ בטרם אותה השנה מקשר שנפרס בגלים על פני השנה שקדמה לה עם מישהי מחו"ל עם שורשים ישראלים והתנפץ לרסיסים. ואילו היא מצדה בדיוק נפרדה מהארוס שלה לאחר 3 שנים וקצת לאחר שהוא "מיצה את רגשותיו כלפיה" ועזב אותה לשלם לבדה את שכ"ד על בית יקר ששכרו מחוץ לעיר, כולל הוצאות על שיפוצים שנקבעו ביחד איתו ומוצרי חשמל שרכשו עבור הדירה + גניבת רכבה לצרכיו האישיים לתקופה ניכרת מהסמסטר הראשון. היא מצדה, למרות כל החרא שהאכיל אותה בכפית, המשיכה לזכור לו "חסד נעורים" ולחכות לו, היא קיוותה ורצתה להאמין שיחזור בו ושהם יהיו שוב יחדיו ויתחתנו.

לאורך השנה תמי ואני התקרבנו עד מאוד, אך לא הצלחתי לרומם את הקשר לרומנטיקה. בעיקר בגלל הציפייה שלה, או כמו שניסחה את זה כמה וכמה פעמים: "אני נורא נמשכת אלייך ורוצה אותך אבל מצד שני הלב שלי לא נותן לי לוותר על אותו 'אייל' (ארוסה לשעבר)". היא קפצה אליי הביתה ללמוד איתי יחדיו למבחן, והמתח המיני היה בשיאו ומצאנו את עצמנו יושבים אצלי במיטה ומדברים להנאתנו, אך היא דחתה את האפשרות שנתנשק בנימוס. היא הזמינה אותי לביתה החדש (עברה מאותו הבית היקר) אך בשל התדרדרות פתאומית במצבי הרפואי (סובל מסוכרת נעורים שהפתיעה אותה וקצת גרמה לתמי ל-turn off קל) וצצה לי בעיה במערכת השתן, הייתי עסוק בטיפולים עם מומחה מאחד מבתי החולים בעיר ולא מצאתי זמן לפנות לה, ניסיתי להסביר לה שיש לי בעיה אבל היא הייתה שקועה בעבודה ובשיעורים שלא מצאה זמן לדבר איתי.

באותו הזמן התחלתי לנסות לשכוח ממנה, "כי לא ייצא כלום גם ככה אם זה המצב איתה", ונתתי לעצמי ליפול למסיחים כמו נשים אחרות שפלרטטתי ויצאתי איתן לדייט פה ודייט שם אבל לא הרגשתי שום דבר מיוחד ולכן קשרים לא יצאו לי מכל הניסיונות "מרדף" אחר אהבה הזה.

בחודש אפריל 2016 היו לתמי ולי כמה מפגשים אקראיים שבהם המחמאות והפרחת הנשיקות באוויר ועל לחיי מצדה נמשכו וסיפרה לי על כך שהמסלול המואץ הזה שמייעד אותה להוראה גורע ממנה כוחות שאין לה כ"כ לתת ולהשקיע אך היא בכל זאת מתאמצת בכדיי לא לאכזב את משפחתה ואת חברותיה (גדלה בסביבה דתית).
בהמשך הסמסטר השני נאלצתי לפרוש זמנית מרוב הקורסים שלקחתי כי חלה החמרה במצבי הרפואי וכיס השתן שלי נחשד כבעל גידול סרטני. ניסיתי לשמור איתה על קשר בהודעות טקסט אבל היא המשיכה בקו שלה שהיא כרגע מנסה להתאושש מאייל ושעדיף שנשאר ידידים למרות המתח המיני הרב בינינו. הצעתי לה כמה פעמים בחודשיים האחרונים לצאת כידידים לאירועים מתוקשרים בירושלים אבל כאמור לא יצא לפועל, בסוף עדכנה אותי שהיא טסה לחופשת קיץ עם משפחתה לארה"ב. איחלתי לה שתהנה וחזרתי להתעסק בעצמי ובבריאותי הרופפת. נתקלתי בשתי חברות שלה בהזדמנויות שונות בעת עבודה זמנית שעבדתי בה במעונות האוניברסיטה ולאחר פטפוטי נימוסין ביקשתי שימסרו לתמי ד"ש ממני אם יתקלו בה.

חרוטים לי לנגד עיניי אירועי סוף 2015 ותחילת 2016 כשהרגשות והקשר היו בשיאם עם גילויי החיבה העזים והבדיחות מצדה במהלך קורסים ומחוצה להם וקריאה לי באמצע אחד הקורסים כשאיתנו בכיתה/אולם עוד 100+ אנשים באין מפריע בכדיי לדבר איתי ולהתבדח עמי. אני זוכר שהייתי ילדותי/צעיר מדי פעם אז, היא סיפרה לי שהיא רוצה לצבוע את שיערה בוורוד ושזה החלום שלה לגבי מראה, ונרתעתי מעט ואמרתי לעצמי במחשבותיי הביקורתיות שאולי זה לא בשבילי וגם שהיא נמשכת לבני העדה האתיופית ושהיה לה חבר לתקופה קצרה ממוצא אתיופי ושאני בגלל צריכת הפורנו המאסיבית שלי כנער דמיינתי דברים לא ראויים ומגעילים וניסיתי בגב המחשבה שלי לנסות לשכנע את עצמי אחרי השיחה (באי-הצלחה) לוותר עליה. בטרם המשכנו לדבר כאילו שום דבר לא קרה והרגש שלי אליה, כאמור, נמשך.
הייתה גם פעם כמה ימים לאחר שחגגה 25 שאמרה לי שהיא רוצה אותי אבל "שבגלל שנולדתי חודש וחצי אחריה" (הייתי עוד/בשלהי גיל 24 בעת השיחה) היא לא יכולה לדמיין את עצמה "נופלת לזה" ושוכבת איתי כל כל שלושת בני זוגה הקודמים דאז היו מבוגרים ממנה.

עבר הקיץ, אחרי סבבי בדיקות דם ואולטראסאונד ועוד "כיף" שנראו כמו נצח התגלה כי אין חשש לסרטן ואני בסדר אם רק אקח טיפול תרופתי. חזרתי לירושלים לשנה האחרונה ללימודים אך לא נתקלתי בה, ביום הראשון ללימודים מצאתי את עצמי משתגע מרוב חרמנות אליה ובהפסקה יצאתי לנוחיות ואוננתי לראשונה ובפעם היחידה בחיי בכותלי האוניברסיטה לתמונותיה מהצבא בפייסבוק. לא יצא לי להיתקל בה במשך כחודש וחצי מאז תחילת השנה, ואז נתקלתי בה במקרה לכמה רגעים בהם הייתה שקועה בנייד מחויכת ומפזרת משפטים כלפי מישהו (גבר), החלפנו "שלום" חפיף וקליל שבקלילים והמשכנו כל אחד לכיוונו. הבנתי שכנראה מצאה מישהו ושזה כנראה נגמר בינינו. התחלתי קשר של כחודשיים שלא צלח בטרם החלטתי לצאת שוב ל"מרדף", בזמן ההוא תמי המשיכה במסלול המואץ שלה ושמעתי עליה רק בעקיפין מסטודנטים שלמדו איתנו שנה קודם ("בקורס הזה תמי ו-X ו-Y ו-Z נמצאים איתי, חרא של קורס" וכד'), במרץ אשתקד חלקתי נסיעה עם אחת החברות הנ"ל שהסבירה לי על קורס שמשגע אותה ושגם תמי בו, ביקשתי להתעניין לגבי תמי אך היא אמרה שהיא בקושי מגיעה ללימודים ושכולם רק יודעים שהיא בסדר ושהיא עסוקה עם החיים מחוץ לקמפוס בטרם ירדה מהאוטובוס. נתקלתי בה שוב בפעם האחרונה בחיי בספריה הגדולה של הקמפוס כשקפצתי לרגע לדבר עם מישהו באפריל 2017, היא הייתה שוב שקועה לה בטלפון, לעסה מסטיק בצורה רעשנית ומחוייכת, דיברה שוב עם גבר לפי כינויי הגוף בעוד שחברותיה לשולחן ולתוכנית היו מרוסקות מנטאלית מאיזו מטלה שקיבלו, תמי לא שמה לב לכך שראיתי אותה או ששמה לב בצד העין ודאגה שלא לדבר עמי. אמרתי לעצמי: "נו טוב, כנראה שזה לא נועד לקרות".

ביוני 2017 נכנסתי למערכת יחסים עם מישהי שהזכירה לי מאוד את תמי, חיצונית וגם בקול, הקשר נמשך כחמישה חודשים ובסוף נגמר בטונים צורמים.

עברה לה שנה, ה-18 באפריל 2018, יום העצמאות, עליתי לירושלים לאחר הרבה מאוד זמן שלא הייתי שם לרגל החג כדיי לחגוג עם חברים מהתואר שעוד לומדים שם. בדרך נתקלתי באחת מהחברות הנ"ל של תמי ופטפטנו מה עלה בגורל כל אחד מאיתנו, על הדרך שאלתי אותה מה לגבי תמי, היא אמרה לי שתמי אכן בקשר זוגי מאז שנה שעברה ושהיא נסעה בקיץ ביחד עם חבר שלה לארצות הברית לרגל שליחות של הסוכנות היהודית לשנה (תמי פרשה מהתואר/הקפיאה את לימודיה לרגל זה רגע לפני תחילת הסמסטר האחרון שלה לתואר ראשון וסמסטר ראשון למאסטרס), ושהם התחתנו ספונטנית זמן קצר קודם לכן בניו יורק ושלפי פוסטים שראתה בפייסבוק תמי גם בהריון עכשיו. למרות שהמשכתי לצאת לדייטים ולברר עוד אופציות מאז פרידתי שהותירה אותי שבור לב עד לאותו הרגע, החברה שעדכנה אותי אמרה לי "היה ביניכם מתח מיני עצום, חבל שלא נהפכתם לזוג בסוף". העדכון הזה באמצע המסיבה שבר אותי מאוד, הייתי טרוד ועסוק בזה כל הלילה למרות שהמשכתי לדבר עם חבריי כרגיל, בתום המסיבה נכנסתי לפרופיל הפייסבוק שלה ולא היו שם תמונות אך אצל אמה של תמי הופיעו תמונות מהטיסה לארה"ב עם אותו בן זוג/בעל, אולי זאת הקנאה שמדברת מתוכי אבל הוא בחור נמוך ממני (אני כ-1.90 מ'), רחב ודי מלא, לפחות בן 31 היום (אני ותמי בגיל 27), ומקריח/בעל שיער דליל. חבר אמר לי שאולי מה שנשים מחפשות זה אופי יותר מאשר מראה חיצוני ושזה יכול להיות חלק מ"למה אנחנו, שנראים יותר טוב ממנו, רווקים".

ההתעסקות והעצב/אבל נמשכה גם ביממה שלאחר מכן, ניסיתי לשקר לעצמי שאולי אני חולם ואולי הכל רק אי-הבנה של אותה החברה, נראה היה לי שחרב עליי עולמי ובכיתי במשך כל היום במשך עשרות פעמים. נסעתי הבוקר לת"א להירגע קצת אבל עדיין העיקה עליי הידיעה שזה מה שעלה בגורלה של תמי ופרצופה ומשפטיה וריחה שעלו בזכרוני נחרטו לנגד עיניי וגרמו לי לקרוס בביתי ולבכות בכי של "אלוהים, קח אותי" או לקוות שאולי יום אחד אפגוש בה וננהל רומן או שהיא תתגרש ושנוכל לחיות יחדיו. אני יודע שזה לא מוסרי אבל זה ממש מעיק עליי שאני תקוע ככה, שיתפתי שני חברים שלי שהכירו את הסיפור שהיה לנו בעת שהתרחש אז, והם חושבים שאולי עמוק בפנים אני עדיין אוהב את תמי. מה אני עושה עם עצמי?