שלום לכולם.
אני אתחיל בכך שאספר על עצמי קצת:
אני בן אדם שמשתנה הרבה. היו לי תקופות שהייתי מאוד מרכזית בחיים ותקופות שאני מאוד שקטה ומופנמת.
אני כבר שנה שקטה ומופנמת וזה דופק אותי מבחינה חברתית.
עכשיו לסיפור עצמו:
למדתי במסגרת מאוד חברתית והייתי שם מאוד מובילה ומוכרת, כולם הכירו אותי, נחשבתי לילדה מאוד מצחיקה, ואגב עשיתי מלא פאדיחות על חשבוני.
רדפתי אחרי אור הזרקורים, אפשר להגיד. הופעתי תמיד בכל מסגרת כדמות ראשית, נלחמתי בשיניים על זמן במה, ניסיתי לחשוף את כל הכשרונות שלי ולצעוק אותם בקול גדול.
כזה גדול חוסר הבטחון שלי.
לאחרונה עברתי לבית ספר חדש שלא הכרתי שם אף אחד, נכנסתי באמצע השנה כשכולם כבר התבססו במעגלים שלהם ולא מוכנים לצרף אותי, אם כי לא שאלתי מובן לי כך.
זה בית ספר של ילדים עשירים ואני בשכבה דיי חלשה מבחינה כלכלית, אבל זה לא שאני בולטת מדיי בנוף.
אני לא באה בכלל לבית ספר מרוב בדידות, כל מה שאני מוצאת את עצמי עושה זה יושבת לעשן לבד במחששה עד שיש שיעור, ואז נעלמת בין הצללים ושותקת כמו בובה מחרסינה. אני לא כזאת יפה אז אף אחד לא מתעניין במיוחד, ומדיי פעם (קרה פעם) התיישב ליידי מישהו במחששה, סיפר לי מה יש לו על הלב ופשוט הפסיק לדבר איתי כאילו אני לא קיימת.
זה מצב מתסכל, בעיקר כשאין לי מה לעשות גם אחרי בית הספר.
אין לי חברים בכלל, והמעטים שיש עסוקים בחיים שלהם או גרים בעיר אחרת.
אני לא באמת חשובה לאף אחד.
אני לא שלמה עם היכרויות מהאינטרנט בעיקר בגלל הסכנה והמבוכה בלהפגש. אני לא טובה בזה ויודעת שלא נראת מספיק טוב.
גם האופי שלי יכול להיות בעייתי ומעצבן, אבל כשאני אוהבת אני באמת באמת אוהבת ונותנת הכל, אבל לא עם כולם אני מסתדרת. (אני לא קולנית, אני יותר לפלפית פחדנית בתוך תוכי. מתביישת מכל דבר.)
וקשה לי מאוד להרגיש בנוח עם אנשים ומצבים.
יש לי דרך להכיר אנשים?
תעזרו לי בבקשה! אני מדוכאת מהחיים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות