הילדים שלי לא מוכנים להכיר בגרוש שלי בתור אבא שלהם, להתערב?

היי ותודה למי שיקרא ויגיב.
יש לי שני ילדים בגילאי 6 וחצי, 5..
הגרוש שלי האכיל אותי מרורים עד שהוא הסכים להתגרש
(ההחלטה באה ממני הוא רצה להמשיך לתקן)..
לבסוף התגרשנו בהרבה כאב ודמעות מצידו והוא- ניסה "לנקום" בי
ע"י לעשות דווקא עם הילדים.
לא לקח אותם, לא עזר איתם מעבר לפן הכלכלי. לא בא לראות אותם,
ובעצם לא תפקד כל השנים האלה בתור "אבא" בטענה של "מגיע לך". "תסתדרי לבד".
זה היה סוג של כלי מכוון כלפיי כדי לעשות לי עוד יותר דווקא על עצם הגירושין.
הכרתי בזמנו רווק היום אני נשואה לו באושר, ויש לנו גם ילד משותף.
בעלי הנוכחי (ואני לא משוחדת כי הוא בעלי) פשוט מראש (ועוד לפני שהילד
המשותף שלנו הגיע) תיפקד כאבא שלהם לכל דבר.
הוא היה לפעמים מוציא מהגנים. הוא היה שומר בייביסיטר בערבים. הוא היה מכין
ארוחות ערב. הוא היה הולך איתם לרכב על אופניים. הוא חבש פצע כשמישהו נפל
הוא עודד כשחבר העליב, הוא הקריא סיפורים בלילות. הוא ספג שגעונות עם סבלנות רבה.
הוא בעצם נכנס לתחת הקטגוריה של אבא שלהם לכל דבר בטוב לב גדול
עם מודעות חזקה שאבא שלהם פשוט לא מסתכל עליהם.
וכשהם גדלו הוא ליווה לכיתה א', הוא עזר להכין שיעורים, הוא רץ באמצע היום
כשמישהו שכח את הכריך, הוא בא למסיבת סיום של הילד הקטן בגן.
כמובן שהכל בשיתוף פעולה מלא איתי אבל יש לציין שהוא תפקד כאילו הילדים
האלה יצאו מזרעו הפרטי ואפילו מעבר לזה.
הילדים יודעים שהוא לא באמת אבא שלהם. אבל הם מכנים אותו "אבא"מגיל קטן לכל דבר.
כרגע נולד לנו ילד משותף אז בכלל ההתרגשות גדלה.
הגרוש שלי החליט שפתאום הוא רוצה להכיר בהם, רוצה לחדש
איתם את הקשר. אני בעד. מן הסתם הוא אביהם הביולוגי ותמיד יהיה ואני גם
לא שומרת לו טינה עקב התקופה הקשה שהוא עבר.
הבעיה שהילדים על אף שהם יודעים בראש שהוא אבא שהוליד אותם, הם פשוט
טוענים פעם אחרי פעם שהם רוצים את האבא "האמיתי" (את הבעל הם מכנים בתור האמיתי).
הם לא מוכנים ללכת איתו. כששולחת אותו איתם לטיול באוטו ואפילו בכוח,
הם כל הזמן בוכים שהם רוצים להתקשר לבעלי!
אם הוא הולך לעשות איתם פעילות כלשהי הם כל הזמן אומרים לו שהם עושים את זה עם בעלי ואיתו יותר כיף.
הם קוראים לו בשם הפרטי והוא נעלב מזה. הם אומרים לו בפרצוף שהם לא
מוכנים לבלות איתו ולא רוצים ללכת איתו לשום מקום.
הגרוש שלי מאוד נפגע מזה וכבר יותר מ-4 חודשים הוא פועל כדי לתקן את המצב
מה שלא הולך כי הם פשוט לא רוצים אותו.
בפעם האחרונה הוא ניסה לקחת אותם לספארי, הם לא שיתפו פעולה
ולא דיברו איתו בכלל, במשך כל הטיול ורק שאלו אותו מתי הולכים הביתה
כשהחזיר אותם הבן הקטן שלי פשוט רץ לבעלי הנוכחי ואמר לו אבא,
נכון אתה אבא שלי תגיד לאיש הזה שילך ממני ותגיד לו שאתה אבא שלי
והתחיל לנשק אותו המון פעמים ולחבק אותו ולתפוס לו את הרגל ואפילו לבכות
בדמעות והגדול שלי אמר לגרוש שלי לא רוצים אותך הנה אבא שלי הוא כאן.
הגרוש שלי ירד למטה בסערת רגשות וידעתי שהוא נפגע מאוד,
אבל שום הכנה מוקדמת הוא פשוט התחיל לבכות, עם דמעות
והאמת שמאוד ריחמתי עליו.
אין לי טינה כלפיו שהוא לא בא ולא הכיר, הוא עבר בזמנו תקופה מאוד קשה
עסק שהתמוטט, אמא שנפטרה, גירושין ממני
אני מבינה שהוא רצה שקט.
בעלי כל הזמן מנסה לדבר עם הילדים כדי שיתקרבו לגרוש, הם לא מקשיבים
ואפילו מאז שהוא נכנס לתמונה מחדש הם פתחו מן אובססיה לא רצונית כלפי בעלי
שהם כל הזמן שואלים אותו אם הוא אבא שלהם וכל הזמן שואלים אותו
אם הוא לא ילך וישאיר אותם עם האיש ההוא "האבא הרע" הם קוראים לו.
הם גם פתחו אובססיה בעניין שהם כל הזמן מחייגים אליו והבן הקטן שלי
מוכן שרק הוא יבוא להוציא אותו מהגן ואם הוא לא בא ואני באה אז הוא מתחיל
להשטח על הרצפה בגן ולהתחיל לבכות ולכן אני שולחת
את בעלי על אף שהוא מסיים לעבוד מאוחר הוא פשוט יוצא באמצע היום להוציא אותו.
האם זו חרדת נטישה?
איך אנחנו צריכים לנהוג? להכריח אותם לבלות איתו? לא להכריח אותם?
לתת להם זמן? עבר כבר 4 חודשים ואין שינוי.
כמובן שאנחנו מחדירים בהם את כל המילים הטובות ,זה לא עוזר
האם בעצם להילחם את המלחמה שלו, או פשוט להרפות?
לאחרונה הוא שלח הודעה "מאיימת" לבעלי שיפסיק להסית את הילדים שלו נגדו,
ויגיד להם לא לקרוא לו אבא.
כמובן שבעלי הגיב על זה ואפילו התפתח מן ריב קטן,
אנחנו לא רוצים שזה יחמיר.