אז אני אסביר, תמיד חלמתי שתיהיה לי אמא, פיזית? יש לי, נפשית? אין.
יש לי עוד אחים שאותם היא אוהבת ומפנקת בלי סוף, אותי? לא. לא אכפת לה ממני, מזלזלת בי ורק רציתי שתיהיה לי דמות הערצה, דמות שתחנך ותעצים אותי, כמו שיש לחברות שלי, הן בנות חזקות כי האמהות שלהן גורמות להן להרגיש ככה, שאמרתי שאני רוצה להיות רקדנית רק צחקה עליי ״ כזאת בטטה מי יקח אותך״ ואני לא שמנה. אני מטר 70 ושוקלת 60 קילו. ביום הולדת שלי אמרה לי אוף גם כן במקום לנוח אני צריכה לקחת אותך לארוחת בוקר, בכיתי בחדר אבל שיחקתי אותה שהכל בסדר רק כדי לצאת קצת. היתה לי יום הולדת חרא. אבא שלי אדם טוב, אבל דתי ותמים וחושב שאני מגזימה. עזבתי את הבית, ועדיין זה משפיע עליי, חוזרת לפעמים לבקר ואני רק דקה בבית ואני בוכה. אפילו אמרתי לה שבגללה יש לי בעיות פסיכאטריות והשתגעתי היא אמרה לי ״ קחי כדור ותתמודדי״. אני בחובות ובבלאגן כי קשה להשכיר דירה, וללמוד, אני מנסה באמת מנסה להרים את עצמי ולא מצליחה. לא יודעת איך להרים את עצמי ( גם חברות טובות אין לי) פשוט מרגישה בודדה, שאין אפחד שאוהב או שמוכן לעשות משהו למעני, אם אני טיפה פורקת ומספרת לחברות הם ״את מגזימה לכולם יש בעיות בבית גם לי״ כן בטח, לפחות נותנתים לך להתבטא בבית, להיות את, הכל שטויות, שיבקשו ממני לנקות ולעזור בבית לא ביקשתי הרבה, רק חום אהבה ושיחזקו אותי, ושאם אני אבכה כי היה לי יום קשה לא יגידו לי שאני בכיינית שלא יודעת להתמודד.
הלכתי לפסיכאטר נתן לי כדורים שלא עזרו. לא יודעת מה לעשות, כל כך רוצה להרים את עצמי ולהצליח ולהוכיח לה שאני כן מוצלחת! אבל לא יודעת איך, איך להרים את הביטחון, אני מרגישה מכוערת, טיפשה ( גם חברות שלי תמיד צוחקות עליי ״ אין לך חוכמת חיים הא? את לא מחוברת״) איך להעריך את עצמי, איך למצוא חיים לקום בבוקר? בשביל מי לקום?
באמת אני אשמח אם תקחו את זה ברצינות ואל תגידו לי שאני מגזימה ותעזרו לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות