אחרי הכל היא אמרה לי שהיא שיחקה בי, אני מרגיש מרומה ושבור. איך להתמודד עם המצב?

אז בקצרה, אני בן 26, סטודנט ועובד במשרה חלקית. לפני חצי שנה הכרתי בחורה באחת הרשתות החברתיות. עקבתי אחריה די הרבה זמן ואפשר להגיד שהייית דלוק עליה עוד לפני, אבל לא היה לי אומץ לעשות צעד ולהתחיל איתה (כמו הרבה בנות לפניה). מפה לשם, אחרי הרבה שיחות, אזרתי אומץ, הצעתי לה לצאת ויצאנו. זה היה הפעם הראשונה שיצאתי לדייט בחיים שלי (הניסיון המיני שלי כולל סטוץ מאוד לא כיפי מאחת האפליקציות לפני שנתיים + והמון שנים של כלום בגלל ביישנות קיצונית עם נשים והעידר ניסיון זוגי ומיני. לא התנקשתי אפילו פעם אחת, אבל אני משתפר בהדרגה ועובד על עצמי באופן קבוע), הייתי מאוד לחוץ בפגישה, אבל עושה רושם שהיא נהנתה ואני, אישית, הייתי בעננים בסופה למרות שבאתי לחוץ וטרוד מאוד. במהלך החודשיים הבאים נפגשנו עוד פעמיים, אחרי שהיא התמחקה ממני הרבה פעמים אבל עדיין הראתה סממני עניין (הודעות, הצעות לצאת איתי שבאו מיוזמתה). רדפתי אחריה בצורה אובססבית, כי חשבתי שהיא מעוניינת בי אבל לא נפגשת איתי כי זה לא מסתדר לה עם הלימודים (בדיעבד, התברר לי שזה בולשיט). בסופו של דבר, היא שיחקה בי, ואפילו הודתה בזה. בפגישה השלישית ניסיתי לקדם נשיקה, אבל היא סירבה לי ואמרה שהיא לא מעוניינת באף אחד (בולשיט, היא פשוט לא מעוניינת בי). הרגשתי פגוע מאוד, ומרומה. כרגע היא נמצאת במערכת יחסית ונראית מאושרת מאוד, אבל אני, גם כמה חודשים אחרי, מרגיש עדיין שבור. איבדתי עניין בכמעט בכל דבר שאהבתי לעשות לפני (אני מאוד אוהב לקרוא, להתאמן ולראות כדורגל שהיום פשוט לא מעניין אותי) והתדרדרתי בלימודים. אני מתעורר באמצע הלילה, יש לי התקפי זעם במהלך היום, נהייתי יותר שלילי משהייתי לפני ויש ימים שאני מתקשה לתפקד. אני יודע שזמן מרפה הכל וכל הבולשיט הזה, אבל מרגיש שהניסיון האמיתי הראשון שלי עם נשים, הוליד כוויה מאוד קשה ואני מפחד מאוד להכווה שוב. מפחיד אותי מאוד להתאהב שוב. מפחיד אותי לתלות את הרגשות שלי באישה מסויימת. גיליתי על עצמי שאני אדם מאוד רגיש. קשה לי לצאת מאיזור הנחות שלי כי אני מפחד מההשלחות. ועכשיו הבנתי למה. כל התחושות שאני חווה מרגישות לי עצומות מאוד: שמחה, כעס, עצב, חרדה וכן גם התאהבות. מצד אחד אני מאוד רוצה בחורה שיהיה לי אכפת ממנה, כי אני מרגיש בודד ומאוד רוצה קשר. מצד שני, המחיר נראה לי יקר מדי, במיוחד למישהו כמוני. לפעמים אני חולם להיות כמו החבר'ה האלה, היחצני מועדונים, הברמנים "אמני הפיתוי", שמשכיבים נשים כדרך חיים ולא מפתחים רגשות לאף אחת. עושה רושם שנשים נמשכות רק לגברים כאלה, מסיבות אבולוציוניות (alpha males וכו), וגברים כמוני...נו טוב. הן יכולות להגיד שאנחנו חמודים, איכפתיים וטובי לב, אבל תכלס, הן לא באמת יקחו אותנו ברצינות בתור גברים. הבנתי כבר שמה שאישה אומרת ומה שהיא תכלס עושה, יכול להיות פער די גדול בין שני הדברים.

לא באמת מצפה לפיתרון.... רק רציתי לפרוק. אומרים שזה עוזר, אז שיהיה. לילה טוב.