אנסה לקצר את זה כמה שאפשר;
אני חיה בחו״ל עם בעלי המקומי בלי חברים או עוד משפחה. אין לי שום בעיות חברתיות כאלה או אחרות אבל המצב הוא שאין לי פה ממש חברים שכיף לי לבלות איתם יותר מלעיתים רחוקות.
לבעלי יש חבר מהעבודה שהוא גם חבר שלי (כולנו עובדים יחד) שהוא נפגש איתו על בסיס יומיומי. ממש כך יום נפגשים.
אני מנסה ומנסה להמנע מלכעוס על זה אבל לא מצליחה!
אני מבינה שאני עשיתי את הבחירות שלי, אני זו שלא יוצאת קשרים, בכל פעם שהם נפגשים אני מוזמנת גם (אבל מסרבת ללכת כי לא ממש נהנת), בשונה מבעלי לי אין את המסוגלות לבלות עם אותו בן אדם כל הזמן, וגם אם כן אז לא הבחור הספציפי הזה (שהוא כן חבר גם שלי אבל שוב, כזה שהייתי רוצה לפגוש פעם ב.. ובטח שלא על בסיס יומיומי), את הפרטיות שלי והזמן החופשי שלי לבד גם אני צריכה ורוצה וממש לא רוצה להיות אך ורק עם בעלי 24/7 וכמובן מבינה שגם הוא רוצה את אותו הדבר, הוא תמיד משתדל להפגש איתו כשאני לא בבית לבד או לפחות לא בשעות מאוחרות, אין לי שום ספק שלא קורה שם שום דבר מוזר, כל מה שהם עושים זה לשחק משחקי וידאו ולעשן קצת (שני דברים שאני לא עושה)
ובכל זאת, יודעת ומבינה את כל זה, ועדיין אני מתעצבנת כל פעם מחדש. וכואב לי שהוא מרגיש שהוא מבאס אותי ומונע מעצמו ללכת או לעשות בגלל שאני אולי אכעס. למה בכלל אכפת לי כלכך??? זה לא שכשהוא בבית אנחנו עושים משהו. לא רוצה שירגיש חנוק ובטח ובטח שלא יפחד ממני. אני ממש חושבת שזה קשור לבדידות שאני חווה כשהוא לא פה אבל גם זו לא צריכה להיות בעיה שלו, אני זו שעשתה את הבחירות שלי והייתי מתה שהוא לא יהיה ה״תעסוקה״ היחידה שלי מבחינת אנשים. (כן יש מקומיים וכן יש אפילו ישראלים אבל עוד לא מצאתי מישהי שהכימיה שלי איתה כזו טובה שממששש בא לי לבלות איתה ולדבר איתה) ואם הייתה לי חברה מאוד טובה בעלי המקסים היה מפרגן ושמח בשבילי תמיד.
מה לעשות, איך מתנערים מהתחושה המשונה הזו של קנאה? (אני בכלל לא בחורה קנאית) האם יש משהו שאני יכולה לשנות? באמת שלא רוצה למנוע ממנו טיפת הנאה ויודעת שהוא נהנה איתו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות