אני מרגישה כ"כ לבד. שום דבר לא ספונטני אצלי. אני תמיד מחשבת כמה זמן אני אצטרך להיות לבד לפני השיעור הראשון, מה אני אעשה בהפסקה, לאן אני אלך כדי שאנשים לא יראו שאני לבד.
אנשים פשוט לא אוהבים אותי!
יש לי חברה אחת טובה והיא לא בכיתה שלי.
יש לי חברה אחרת בכיתה אבל אני לא סובלת אותה, היא תמיד אומרת דברים מוזרים ומתנהגת מוזר והיא אפילו יותר חסרת ביטחון ממני. כולם צוחקים עליה תמיד גם מול הפנים ובגללה צוחקים גם עלי.
יש בכיתה עוד מישהי שהיא כאילו חברה שלי על הנייר אבל אין לנו שום דבר לדבר עליו והתקשורת שלנו מתחילה ומסתיימת ב"מה קורה" בבוקר או כשאין לה עם מי להיות אז היא איתי בהפסקה עד שהיא מוצאת מישהו אחר, היא תמיד מנסה להתחמק ממני ועושה לי קטעים.
אני לא יכולה ללכת להתחבר לאחרות (ובצדק,מי רוצה להיות חבר של החננה השכבתית?) ואני גם אאבד את החברה היחידה שיש לי.
אני החננה של השכבה (חוץ מהחברה שאמרתי קודם) אני כל הזמן לבד ואם שתי החברות לא באות אין לי עם מי להיות בכלל.
אני פשוט מתחבאת בשירותים או משהו.
אני כבר התייאשתי מהחיים, רע לי בבצפר! מה אני יכולה לעשות? איך לשרוד את ה4 שנים הבאות?