אפתח ואגיד שאני בחור שכלפיי חוץ נראה מאוד חברותי, אני מניח שלא רואים שיש לי בעיות יותר מידי בתחום וגם הייתי במקום מאוד טוב מבחינה חברתית כשהייתי בזוגיות עם חברה.
אחרי תהליך ארוך וממושך, לפני כשנתיים, בחרתי להיות נאמן לעצמי, לעזוב את החברה ולהשלים עם העובדה שאני גיי. באותה תקופה הרגשתי מאוד אהוד עי הסביבה והרגשתי שלא תהיה לי בעיה להתחבר עם חברים שיהיו דומים מהקהילה ואפילו למצוא בן זוג.
באמת שניסיתי הכל: הלכתי למקומות של גייז ולמסיבות של גייז, לא פחדתי להתחיל עם מישהו, לא פחדתי לבקש מספר אפילו מסתם סטוצים שהייתה בינינו כימיה. ופתאום אני קולט שכבר עברו שנתיים ובקושי ישלי חבר שניים מהקהילה. כל הקשרים שהיו היו קשרים מאוד קצרים בין אם ידידותיים או רומנטיים ובין אם שכבנו בכלל או שלא. אפילו אמרו לי תלך למסיבות של גייז לבד תכיר שמה, הלכתי, הכרתי ולא באמת יצא מזה משהו ממושך.
הקשרים היחידים שארכו כמה חודשים טובים היו קשרים עם בני 40+. הם פשוט בדרכ גבריים, נעים לדבר איתם ואני יכול להרגיש קצת ילד ושמישהו "שומר עליי". זה מן הסתם אף פעם לא התפתח לזוגיות בגלל ההפרש גילאים ולפעמים כשהיינו הולכים למסיבות הם נורא דאגו לגעת בי שזה דיי החשיד שהם סתם רוצים אולי להראות שהם השיגו בן 20.
אני כבר לא מדבר רק על זוגיות אני מדבר גם על סתם חברות עם בני גילי. חברים לצאת למקומות ולמסיבות. לא פעם ולא פעמיים הומואים חשבו שאני סטרייט מתנסה או בארון, אני דיי בטוח שזה בגלל שיש לי "סטרייט אקטינג" מאוד בולט. אני בכל פעם מסביר מחדש שאני הומו לגמריי (ביני לבין עצמי אני יודע שהמחשבות לפעמים סוטות אבל אני לא אומר בדרכ), שאני מחוץ לארון וכשקוראים לי סטרייט אני מגחך ושואל בצחוק ובדיבור חצי ערסי "למה לדבר ככה אחי למה להעליב?" ואז אנחנו צוחקים אבל לא מתפתח יותר מזה.
וכן אני הומו גברי ולא נעים לי כל האוחציאדה אבל יש הרבה הומואים גבריים אז למה אני לא מצליח להתחבר איתם? זה ממש מבאס אותי כי דווקא כשהייתי בארון ולא שלם עם עצמי היו לי הרבה יותר חברים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות