הכותרת דיי קודרת, אני יודע.
אבל האמת שזו הדרך הכי טובה לתאר את המצב...
אני אנסה להסביר איך הגעתי לאן שהגעתי.
אני מתמודד עם דכאון קליני וחרדות מאז שאני ילד. בשנתיים האחרונות התחלתי לסבול גם מכאבים כרוניים, ולאט לאט יותר ויותר נהייתי לבד. היו תקופות שהיו לי חברים וגם יצאתי לפחות כמה פעמים בשבוע מהבית
אבל כמו שבטח חלקכם מכירים את זה, קשרים מתנתקים. חלק ניתקו אותי וחלק אני, יש לי חבר אחד שיוצר איתי קשר כשהוא חוזר מהלימודים ועוד 2 שאם לא אתאמץ לא אפגוש אותם...
בגלל הכאב לא הצלחתי להחזיק עבודה. ניסיתי הרבה עבודות... עבדתי בקייטרינג, הייתי נהג, שוטף כלים, מלקט ועוד... אבל לא הצלחתי להחזיק. לאחרונה מצאתי עבודה מהבית, ולמזלי הרבה יותר קל לי עם הכאבים בזמן העבודה.
אני 24/7 כמעט בחדר שלי, בבית של ההורים. אין לי יחסים טובים איתם אז אני משתדל לא להיות איתם הרבה. לרוב התחביבים שלי היו לשחק במחשב או בסוני, לראות סרטים וסדרות... אבל כבר אין לי רצון לאף אחד מהם. אז רואה סדרה בלי המון רצון רק להעביר את הזמן...
יש לי כסף שחסכתי בצד, אבל אין לי משהו שאני באמת רוצה לעשות איתו... אני לא יודע מה אני רוצה לעשות בחיים, וכשאני חושב מה באמת הייתי רוצה לעשות, אני לא מצליח למצוא תשובה...
כל יום אני מתעורר בכאבים, מעביר כמה שעות בלראות סדרה, עובד מהמחשב והולך לישון.
אני לא יודע טעיתי בדרך ובגלל זה הגעתי לאן שהגעתי... אבל אני מרגיש תקוע.
בלי חברים. בלי חברה, כבר כמעט שנתיים... תקוע בחדר בלי רצון לעשות כלום...
יש שיגידו שזו תקופה, אבל האמת שאני לא רואה את הסוף... אני מרגיש שהכל סוגר עליי. אין לזה מוצא... החיים נראים לי אפורים, ואני לא יודע אם איי פעם זה יראה אחרת...
תודה על הקריאה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות