אני עם בת זוגתי כבר יותר מחצי שנה ואוהבים מאוד.
אבל זה משהו שיושב לי על המצפון.
התחלנו כידידים שמדברים בעבודה וידעתי שיש לה חבר כמה שנים אז לא ציפיתי וניסיתי כלום. שנינו היינו בודדים והיינו יוצאים להסתובב מדי פעם וסתם לדבר, ולאט לאט פיתחנו רגשות ואחרי כמה חודשים כשזה כבר היה ברור מדי ולא יכולתי להחזיק את זה שאלתי אותה מה אנחנו - כי לא רציתי ליזום כלום עם בחורה 'תפוסה'. זה הוביל לזה שהתנשקנו. עוד באותה פעם אמרתי שאם היא רוצה להיות ביחד היא צריכה להיפרד ושנתחיל כמו שצריך למען כל הצדדים.
עוד מלפני היחסים ביניהם לא היו משהו והיו בסוג של הפסקה לא ברורה אבל גרו ביחד. היא לא יכלה ישר להפרד כי היא הייתה תלויה בו, אז התחלנו להיות ביחד עוד בזמן התהליך שהיא אזרה אומץ להפרד ולעבור עד שהם נפרדו לחלוטין והיא מצאה מקום לגור. (חודש בערך)
המצב שלה היה ממש מסובך ולא היה לה שום ברירה באמת והיא שינתה את כל החיים שלה והקריבה הרבה.
זה ממש יושב לי על המצפון כשאני חושב על זה, שגנבתי חברה של מישהו - למרות שלא רציתי, ש'גרמתי' לה לבגוד, שהם יכלו לעבוד על זוגיות של שנים ולהציל, והרסתי.
פשוט עד שהבנו איך אנחנו מרגישים זה כבר היה מאוחר מדי לעצור..
שנינו מאוד לוגיים, כנים ואמינים ובחיים לא התחלתי או ניסיתי להתחיל עם מישהי תפוסה.
אני מניח שזה בעיקר פריקה ומעניינת אותי דעתכם עליי.. כי קשה לי לתייג את עצמי בתור בוגד, גנב וזבל והכל הרגיש לי תמים ולא מכוון אם זה אפשרי בכלל אבל זה עדיין יושב לי על הלב
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025