התחתנתי איתו בחתונה פיקטיבית ועכשיו הכרתי מישהו אחר, מה לעשות?

בגיל 18 התגייסתי לצבא כמו כולם....
רק שהצבא החליט לעקם אליי פנים ולהפוך אותי לשעיר לעזעזל, מבסיס סגור לבסיס סגור לקורס סגור שנמצא במרחק 6 שעות מהבית שלי. למרות שחזרתי ואמרתי גם לפני הגיוס וגם במהלך יום הגיוס שאני רוצה רק בסיס פתוח כי אני קשורה למשפחה שלי בחבל הטבור ואני לא מסוגלת נפשית לשרת רחוק.
ואז הגיעו הסירובים, והמשפטים, והמפקדים שלא הבינו, וכליאות כל שני וחמישי -
נכון אני מודה לא הייתי טלית שכולה תכלית וגם אני עשיתי לא מעט בעיות. השחתתי רכוש של צבא וקיללתי את המפקדת אבל הם הובילו אותי לזה מהחוסר הבנה שלהם והאטימות שלהם שבאמת לא ביקשתי יותר מידי. לא הייתי מסוגלת נפשית לעמוד בזה.
ואז התחילו הכליאות והשחרורים והייתי עריקה והיה סקנדל שלם, ואז התחיל בלאגן בכלא עם מפקדות שחושבות שאני מרצה מאסר על רצח עד כדי בידודים והתעללויות.
ולא משנה מה ההורים שלי ניסו כדי להוציא אותי משם, זה לא עזר.
אבא שלי שילם 5000 ש"ח לפסיכיאטר פרטי שיכתוב להם חוות דעת שאני לא מתאימה לצבא - והוא ציין שם בעיות נפשיות מאוד חמורות פיקטיביות שגם זה לא עזר.
עברתי מקב"ן לקב"ן וכל הקבנים פסקו שאני בסדר גמור ולא צריכה להשתחרר מצהל.
הם אמרו לי קחי כדורים זה מה שהם אמרו. וכל פעם שהייתי יוצאת מהכלא הייתי הופכת להיות עוד יותר ועוד יותר משוגעת הייתי מתקשרת לחבר שלי מהטלפון של הכלא ופשוט בוכה לו.
הגענו למצב שהוא היה מסתובב עם הטלפון שלו כל היום עליו אפילו באמצע מקלחת וכשהוא רואה צלצול תמיד עונה, בחיים לא קרה שהוא לא ענה לי. אבא שלי ודוד שלי היו שבורים מכל הסיטואציה שנקלעתי אליה כי זה היה סבב של כלא ובלאגן ומשפטים והם רצו עליי מעל 3 חודשים בכלא והמצב הנפשי שלי היה בתחת שלי.
נכון אין לי באמת חרדות, אין לי מחלת נפש רצינית ואין לי דיכאון אובדני - אבל לקחת ילדה שלא יודעת מה זה כלא וכל החיים עטפו אותה בצמר גפן ולהכניס אותה לתוך כלא ועוד לתוך בידוד ימים שלמים יכול לחרפן אפילו בן אדם שפוי.
במיוחד שלא באתי ממקום עצמאי בילדות שלי. הייתי בוכה כל יום שאני לא רוצה לחזור לכלא ואבא שלי אפילו בכה (וזה פעם ראשונה שראיתי אותו בוכה בחיים).
אפילו נתתי לאבא שלי את המספר של המפקד שלי והוא ודוד שלי היו איתו בשיחות כל הזמן, מה שלא עזר, אבא שלי בא לפגישה עם הקבן שהקבן אמר לו בפרצוף הילדה שלך בסדר גמור ואנחנו לא נשחרר אותה מהצבא.
אני כבר לא רציתי שום דבר העיקר לעוף מהמסגרת הזו שמוטטה אותי נפשית, לא רציתי גם בסיס פתוח יותר רציתי להשתחרר.
ואז חבר שלי ואבא שלי דיברו ביניהם והכל הלך כל כך מהר, איך שהשתחררתי מהכלא נסענו כולם ביחד לרבנות פתחנו תיק, תיק תק סידרנו הכל הבאנו רב ותוך שבועיים וחצי כבר התחתנו.
הצבא פטר אותי משירות.
חבר שלי שיתף פעולה והאמת שהוא היה הגואל שלי בעניין הזה.
אחרי שהשתחררתי היתה דילמה מה נעשה? נתגרש ונתחתן עוד כמה שנים? נשאיר את זה כבר ככה? נישאר נשואים על הנייר ופשוט נמשיך את הקשר? לא ידענו.
אני הייתי בת 18 וחצי והוא היה בן 23.
בסוף החלטנו לזרום ולא להתגרש ומה שיהיה יהיה והמשכנו את הקשר שלנו ככה.
אפילו שהיינו מוכרים בתור בעל ואישה לא ראינו את זה ככה ממניע אמיתי אלא מבחינתנו זה היה להמשיך להיות חברים.
בריבים שלנו הוא גם כל הזמן היה אומר "גם ככה זה היתה חתונה של סתם" ושזה גם ככה לא היה אמיתי אלא רק בשביל לשחרר אותי, שאנחנו לא באמת נשואים אלא רק על הנייר ותמיד הבנתי ממנו שככה הוא רואה את המצב בנינו אז גם אני לקחתי את זה ככה.
היתה תקופה שהתחלנו לריב ונפרדנו, עזבתי את הבית של ההורים שלו היינו גרים יחד ביחידת דיור שלהם והמשכתי הלאה ואף אחד בנתיים לא דיבר על גירושין.
המשכנו לדבר פה ושם וגם לשכב .
באמצע הפרידה יצא שהכרתי מישהו מדהים ומושלם באמת בלי להתכוון, בלי לתכנן ובלי כלום ופשוט נשאבתי לזה באמצע כל החרא של הקשר שלנו.
הוא לא הפסיק לנסות אפילו שדחיתי אותו והיה לו אלי עצבים מברזל.
היינו נפגשים כל יום וכל דקה פנויה שלו הוא היה מדבר איתי. נהיינו ממש אובססיבים אחד לשני.
הוא יודע שאני נשואה ויודע על כל הסיפור של החתונה הלא אמיתית הזו. יודע שזה עניין טכני בלבד.
הוא השביע אותי אלף פעם על העניין הזה ואמרתי לו שזו האמת.
הוא אמר לי להתגרש ואמרתי לו שזה בתנאי שעוברים לגור יחד... כי גם ככה אנחנו כל דקה פנויה יחד וסתם נודדים בין שתי בתים ובא לי להיות איתו כל רגע ולחזור הביתה ולראות אותו 24 שעות. והוא אמר לי שגם הוא רוצה את זה.
אמרתי לחבר הקודם שלי (לבעלי?) שאני רוצה להתגרש דחק למה זה חשוב לי פתאום אמרתי את הסיבה,
ופתאום בלי שום גבולות הוא התחיל להתהפך עלי שאני מגעילה וכפוית טובה ושרמוטה וזונה ואיך אני מכירה מישהו אחר תוך זמן כזה ואיך אני כבר מתאהבת ואיך אני מוותרת ככה ואיך הוא עשה הכל בשביל לעזור לי ושאני בכלל אשתו!!!

אז אמרתי לו שמלכתחילה זה היה פיקטיבי וגם הוא כל הזמן אמר את זה ופתאום הוא סובב את העניין ואמר אנחנו נשואים לכל דבר.
עכשיו אני רודפת אחריו כל יום בעניין הרבנות למרות שפתחתי תיק והיה דיון 1 הוא לא הגיע בכלל לדיון, ואני מרגישה שהוא מנסה לעכב אותי בתהליך הזה בכוח.
איך אני צריכה לפעול?