אוקיי, בואו נבהיר את זה. אני נמשכת לבנים. נקודה.
אבל
לפני שנתיים, קרה משהו מאוד מוזר. התאהבתי בילדה מהכיתה המקבילה. לא היה לי מושג איך זה קרה. פשוט כל פעם שראיתי אותה היו לי פרפרים בבטן, הסמקתי ונהייתי ביישנית. ואיך אפשר שלא להתאהב בה? היא ממגנטת אליה אנשים, יש לה קסם אישי והומור. יש אנשים שיגידו שהיא נראית ממוצע אבל בעיניי היא מהממת. אנחנו לא ממש חברות, יש לה את החבורה שלה. אבל תמיד היה לה יחס מיוחד אליי. אולי היא הרגישה שהיחס שלי אליה שונה. בכל מקרה, התכחשתי לרגשות שלי. שמרתי אותם על אש קטנה. לא סיפרתי לאף אחד. ו... אתם יודעים. עבר הזמן. חשבתי שזה נעלם. אבל לפני כמה חודשים פתאום ראיתי אותה והכל צף ועלה מחדש. בעצמה גדולה יותר. עכשיו היא בכיתה שלי, אנחנו מתראות הרבה יותר והיה לי קשה לשמור את הכל בבטן. אז סיפרתי לחברה קרובה שלי, הרגשתי שהסוד אוכל אותי. זה הלך בערך ככה:
"היי... יש לי משהו לספר לך. את מבטיחה שלא תשפטי אותי?
"אממ כן"
"טוב... אני מאוהבת. בבת."
"אה! חשבתי שתגידי משהו יותר נורא.. כבר נכנסתי ללחץ חיחי"
"את צוחקת??"
היא הבנאדם המתאים ביותר לספר לו את זה. היא נורא יציבה ואין שום סיכוי שהיא תספר על זה למישהו. היא גם ניחשה על ההתחלה מי זאת.
אני מקווה שאני לא כזאת שקופה.
העצה שהיא נתנה לי:"תתעלמי מזה. גם זה יעבור מתישהו. לא כדאי לך לפוצץ את זה עכשיו כי יכול להיות שזה רק משהו זמני".
הבעיה שלי זה שזה משהו שנמשך הרבה מאוד זמן וששמרתי בבטן יותר מדיי. ואני סובלת מזה. כל יום שאני רואה אותה. עכשיו גם התקרבנו יותר. אני חושבת שהיא זאת שעושה את זה. היא יוזמת שיחות, מתחילה לדבר. ובניגוד לשנתיים שעברו, שהשתדלתי להתחמק ממנה כמה שיותר, עכשיו אני לא חוסמת אותה. אני ממש נחמדה אליה. ואני פוחדת מזה. אני לא הולכת לספר לה, כמובן, אבל אני לא רוצה שיגיע מצב שבו נהיה חברות קרובות ואני עדיין ארגיש כלפיה את אותו הדבר.
אני לא יודעת מה לעשות עם זה, אני שונאת את עצמי על הרגשות שלי ואני פשוט חייבת עצה.
אגב, אותה אחת שאני מדברת עליה ידועה בפתיחות שלה לקהילה הגאה. אבל אני לא יודעת איך היא תגיב למצב שקשור אליה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות