כבר בגיל קטן איבחנו אצלי חרדה חברתית ובעיות רגשיות, הייתי ילדה מאד לא מקובלת שעברה המון בריונות פיזית מילולית ואינטרנטית וגם בבית המצב לא היה כל כך פשוט עם ההורים כשהייתי קטנה. הייתי גם אובדנית ואובחנתי עם דיכאון בשלב מסוים (אני לא זוכרת בדיוק מתי) והיו לי שני ניסיוני התאבדות ועוד כמה מקרים של פגיעה עצמית שחלקן התבטאו בלחתוך את עצמי. בנוסף אני בעלת הפרעות קשב וריכוז וליקויי למידה.
היום אני בן אדם אחר לגמרי.
הקשר שלי עם ההורים יותר טוב (מורכב ומשתנה אבל בהחלט אפשר להגיד שאני מרגישה הרבה יותר טוב בבית), מבחינה חברתית לא חסר לי עם מי להסתובב ואפילו להפך, הפסקתי לפגוע בעצמי והפכתי מפסימית לאופטימית והציונים שלי השתפרו פלאים וכל זה בזכות תהליך עצום שעברתי ואני עדיין עוברת ותמיד גם אמשיך לעבור, תהליך של קבלה ואהבה עצמית.
שמתי לב שיש מקרים שאני גורמת לבן אדם להרגיש לא בנוח מסיבה כלשהי ולא שמה לב לזה בכלל, לקח לי המון זמן עד שהבנתי המון דברים כאלו ואני לאט לאט משנה אותם אבל לפעמים קצת קשה לי להבין סיטואציות חברתיות כמו לדוגמה אם בן אדם רוצה להתחבק איתי או אם אני גורמת לו להרגיש לא בנוח מכל סיבה אחרת, לפעמים לוקח לי המון זמן עד שאני שמה לב (או שאני לא שמה לב ופשוט אומרים לי ואז אני מפסיקה).
חשבתי שאולי יש מצב שיש לי אספרגר, שזו לקות שהיא על גבול האוטיזם ועיקרה היא קושי בהבנת סיטואציות חברתיות והבנת הבעות פנים, ביצירת מערכות יחסים אינטימיות וכו.
ברור לי שאני לא יכולה לאבחן את עצמי ושבשביל לדעת אם באמת יש לי את הלקות הזאת אני צריכה להיפגש עם איש מקצוע, אבל השאלה היא האם יש סיכוי בכלל שיש לי את הלקות הזו אם עד עכשיו עוד לא איבחנו אותה למרות שעברתי אבחונים בעבר והייתי ואני עדיין בעשרות טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים? או שבכל זאת יש מצב כי הלקות אינה מתאפיינת במשהו חיצוני שניתן להבחין בו.
תודה רבה מראש לכל מי שיגיב :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות