הוא וויתר עליי לטובת ההורים הרעים שלו. איך להתמודד עם זה?

היינו שנתיים ביחד, היום הוא בן 26, הוא בן בכור ויחיד ואמא שלו ממש ממש ממש אובססיבית אחיו בקטע חולני. מההתחלה כשנכנסתי לפני שנתיים להכיר אותם הרגשתי מוזר.. אבא שלו לא אמר לי שלום וגם לא אחותו, ואמא שלו הייתה ב"נחמדה" הצביעה שתיחקרה אותי בשאלות כדי לבדוק אם אני מספיק טובה לבן שלה. את הזוגיות הקודמת היא הכירה לו, בחורה שונה ממי לחלוטין אשכנזי גבוהה ואני עיראקית עממית יותר בגובה ממוצע.
הייתה לנו זוגיות מושלמת במשך שנה עדיין לא התערבו בכלום, ואחרי שנה היא אמרה לו שיפרד ממני כי ראתה שזה מוביל כבר למשהו רציני, הוא נשבר וסיפר לי את זה, מפה לשם היא גילתה שאני יודעת והפכה את כל העולם ואישתו שניפרד. הוא אהב אותי כל כך ולא נכנע, אפילו תלה לי על הקיר שלט "לא ניפרד!!!!" כדי שאפסיק לפחד. כל פעם הם המשיכו והמשיכו עם מלחמת ההתשה הזאת במשך שנה שלמה .. ולמרות זאת עדיין גרנו ביחד, טסנו, אהבנו, הייתה בנינו אהבה כל כך חזקה.. עשיתי אותו מלך. הוא היה כל החיים שלי וראיתי בעיניים שלו כמה שגם אני בשבילו . לפעמים שרציתי לוותר הוא אמר לי "תסתכלי עליי את כל מה שיש לי בעולם הזה", הוא ידע שהם רעים... בחודש האחרון הם ממש התישו אותו נפשית. אמרו לו שאם הוא לא ייפרדו ממני הם יתגרשו ושאני מהסוג בחורות שיבגדו בו, הוא נבהל ובריאות מהבית עם כל הדברים שלו בלי שהייתי בבית. חזרתי והייתי שבורה התחננתי שיבוא בטלפון, הוא בא יום אחרי בכה איתי וחזרנו, אמר שלא יכול בלעדי שאני האור בחיים שלו.
אחרי חודש הוא הציע לי נישואין, היה כל כך מרגש ומושלם והגשתי סוף סוף טוב ועם ביטחון.
יום אחרי כבר הסתכלתי על שמלות כלה בהתלהבות והראתי לו מקומות מצומצמים כי ההורים שלו אמרו שהם לא יבואו לחתונה , הוא נרתע ואמר שהוא לא רוצה להתחתן בחצי שנה הקרובה ולא בנוי לזה עכשיו.
היה לי ברור שכל עוד אנחנו לא נשואים אני לא אוכל לבטוח בו באמת. אבל נתתי לו תספייס שלו להתאפס.
אחרי שבועיים הוא בא אלי אומר לי שבי אני צריך לדבר איתך ואז אמר חשבתי על זה המון ואני "חייבים להיפרד כי אבא שלי במיון. אני יודע שאצטער על זה כל החיים ואפנטז עלייך תמיד" אני הזהרתי אותו תמיד שאחרי שיידעו על האירוסין הם יעשו הצגה שמישהו במיון אבל זה לא עזר. הם מאוד ערמומיים. הוא כמה פעמים אמר לי חייבים להיפרד בגללם, אבל הפעם אחרי ההצעה, אחרי כל ההבטחות .. וזהו מאז נהיה קר. אדם אחר. אני שבורה כי נתתי לו תלב שלי, לא מבינה איך זה קורה לי. נלחמתי עליו גם שכולם אמרו לי לוותר. יום אחרי בכיתי לו בטלפון הוא אמר לי אני בא, ואמר שהוא דיבר עם חבר שלו והפתרון זה שמחכה עוד שנה דיזיין תלימודים ואז נברח לחו"ל. אמרתי לו שזה מגוחך ואז אמר שניפרד. אותו לילה שהוא נשאר בדירה היה קשה מנשוא, אני ישנתי בסלון והוא בחדר וכל שניה בכיתי ואמרתי לו איך יכולת לעשות את זה.. הוא אמר שאין ברירה, ושאמצא גבר נורמלי עם משפחה לא דפוקה.. וזה לא מגיע לי.
כ"כ כועסת על עצמי שלא חתכתי לפניי. לא יודעת איך אאמין שוב באהבה, אני נרקבת עם כל הזכרונות היפים שלנו יחד...