האם הזוגיות הזאת מתאימה לי? חתונה? לעזוב?

שלום לכולם

אז יש לי בת זוג מזה כשנה וחצי, אנחנו גרים ביחד כבר שנה
אבל יש לי בעיה, יותר נכון בלבול בין הראש ללב, האם זה נכון לי?

אז יש לי חברה בת 26, שהזוגיות איתה היא טובה ולא טובה, מה הכוונה, אני אוהב אותה מאוד, אבל אנחנו רבים הרבה, היא מקנאה לי, זה לגיטימי, אבל כשאני עושה את זה, זה לעקוב אחריה, היא חקרה את כל העבר שלי, יודעת כמעט הכל, אבל כשאני מנסה לשאול משהו, אני מחטט, "לא להיכנס לעבר של בחורה, מה שהיה היה" אבל ההפך זה לגיטימי, כשהיא עוקצת אותי לפעמים, אני עושה פרצוף, ואז היא אומרת לי ריגשי, וכשאני עושה אותו הדבר, זה לא לעניין ורבה איתי

אני מרגיש שיש פה מן סוג של זלזול, מצד אחד אני מרגיש שהיא אוהבת אותי, אבל זה מרגיש כאילו היא אוהבת אותי בשביל משהו, והמשהו הזה הוא חתונה, שלא מפסיקה לדבר עליה, מתחילת-אמצע הקשר, זה לא מפריע לה בין לבין לזרוק לי לא מעט פעמים זה לא מתאים לי בוא נפרד, ומיד אחר כך, כשמשלימים, מדברת איתי על ילדים, שהיא תשרף עליהם, ואתה תהיה אבא מושלם וכו' כאילו לא קרה כלום.

אני ממש מבולבל, אני אוהב אותה, אבל מרגיש ממש זלזול בי, וכאילו התנאי שלנו להיות ביחד זה אם נתחתן בקרוב, לא אמרה, אבל זאת התחושה, היא ממש מחכה לזה, היא חושבת שאני הולך להציע לה ביום הולדת שלה בקרוב, חשבתי על זה, אבל כל ההתנהגות שלה גורמת לי להרהורים בלי סוף, אני לא רוצה לעשות טעות ולהתחרט בעתיד, אם זה להיפרד או אם זה להתחתן, שזה חמור יותר,
אני מנסה לדבר איתה, להסביר לה איך אני מרגיש, היא לא מצליחה להבין אותי, על מה אני מדבר, אני יודע שאני אשם גם בחלק מזה, כי זאת הזוגיות הכי ארוכה שלי, ואני בהתחלה הייתי פחות "בתוך" הזוגיות הזאת והיא הייתה יותר יוזמת, הייתי על הגל מה שנקרא, עכשיו שנקשרתי חזק יותר, אני מראה לה יותר אהבה ושיותר אכפת לי, אז היא עכשיו על הגל ומרשה לעצמה יותר, פעם אחת רבנו, ואז היא אמרה לי, אתה בכוח נותן לי סיבות.. (הכוונה סיבות להיפרד ממני) ונפרדנו, והיא בכתה לי בשיחת וידאו שעשינו, שראיתי שהיא אוהבת אותי עדיין ולא רוצה את זה, האגו שלה כנראה לא נותן לה להשתחרר, בהתחלה, אני לא רציתי ב100% והיא רצתה יותר, עכשיו בגלל שאני רוצה, היא כנראה מרגישה שיש לה יתרון, היא רצתה לעזוב פעם אחת, ואמרה לי "תעשה לי שיהיה לי קל" אמרתי לה מה, לקלל אותך?
אז בקיצור זה קשר מסובך
אנחנו אחת לחודש רבים, וכשיש ריב היא אומרת שכבר אין לה כוחות (כאילו לי יש) ומאיימת לחתוך, אבל אז אני מדבר איתה, לא מתחנן, מדבר איתה והיא פתאום מתקפלת, וכאילו לא קרה כלום

אם הייתי מסתכל על עצמי מהצד יש מצב שהייתי אומר שאולי זה לא מתאים, אבל אני השחקן הראשי, ואני אוהב אותה, ויש לה דברים חיוביים, כשהיא אוהבת, היא אוהבת מאוד, ומשקיעה וקונה ועושה, אני בטוח שהיא תהיה אמא טובה, העניין הוא הביני לבינה, הזוגיות, היא לא העיפרון הכי חד בקלמר, הידע וההתעניינות שלה הוא בעיקר בויוה משחקים בטלפון וכאלה, לא חדשות, ולא דברים עמוקים, מקובל, מקבל את זה באהבה, לא כולם באותה רמה מבחינת תחביבים וצורת חשיבה, לכל אחד היתרונות שלו, היא ילדה של בית, לא מאלה שיוצאות למועדונים וכאלה, אבל כן אחת שמתלהבת מדברים ששומעת ורואה, קצת תמימה הייתי אומר, תשלבו אתזה עם מחשבה שהיא "צודקת תמיד", קיבלתם פצצה.. הבעיה שאנחנו נמצאים בתקופה ארוכה שהיא מזלזלת, היא עכשיו על הגל מה שנקרא, מרשה לעצמה, השאלה אם זה לא יהפוך להרגל, לפני או אחרי החתונה, אם היא לא תשתנה לי, יש בינינו חיבור ויש בסיס, אבל אני בימים האחרונים בהיסוסים עם עצמי, אם זה מתאים לי, למרות האהבה שיש לי אליה, היא רגישה מאוד, ובגלל זה אני עוד יותר רגיש אליה, רק רואה אותה מתחילה לבכות ואני מתחיל לחבק ולתמוך, גם אם אני אשם, ואני כועס על עצמי לפעמים על זה,

טוב שיתפתי מספיק, האמת יש עוד הרבה לכתוב, אבל עד לנקודה הזאת, מה אתם חושבים? מה הייתם עושים במקומי? אשמח אם יהיו תשובות מנומקות ולא רק תברח, או תבין אותה,
ואם צריך להיכנס בי, באהבה.

תודה