ברחתי לטיול של חודשיים מהבעיות שלי, בעיות דימוי גוף, בטחון עצמי, רך עצמי, ודיכאון קל.
היה לי כיף בטיול שלי, באמת נהנתי בו, אבל באיזהשהו שלב החלטתי שחלאס לברוח ואני יודע מה אני רוצה לעשות, אני רוצה לעבוד, להתאמן ומלא את השבוע שלי בתחביבים ובדברים פורים.
חזרתי לפני שבועיים ולמרות שמצאתי עבודה ואני מחכה שהיא תתחיל ( מתחילה בימים הקרובים) אני אומלל. אני רצתי כמה פעמים מאז שחזרתי אבל איבדתי את התאבון לרות ולהתאמן. אני התחלתי כמה ספרים אבל אני מאבד בהם עניין אחרי 10 דקות. אני פשוט יושב מול הפלאפון או המחשב כל היום. בטח גם שאתחיל לעבוד ישר אחרי עבודה אני ארוץ למחשב. אני לא מצליח להיות שמח, עשיתי החלטה להיות שמח ואני יודע שאני צריך להיות שמח אבל אני פשוט לא מצליח. אני כל הזמן רק חושב ודואג מהעתיד: מה אלמד, איפה אלמד, האם אני יאהב את זה, האם יהיה בזה כסף...
הכי קשה אבל היא תחושת הבדידות, אני מרגיש כל כך לבד. יש לי חברים ואני נפגש איתם כמה פעמים בשבוע והם באמת חברים טובים אבל אני מרגיש שאנחנו מתרחקים בגלל שאנחנו לאט לאט מתבגרים, יותר נכון הם מתבגרים ובזמן שאני חושב מחשבות של מבוגרים כמו על כסף ועבודה וזוגיות אני פשוט עצוב, כל הזמן עצוב.
אני קניתי גיטרה ( משהו שתמיד רציתי לעשות) ואני מתחיל שיעורים, וביחד עם עבודה זה יקח לי חלק טוב מהיום לא לחשוב מחשבות, אבל כשיש לי זמן לחשוב, אני חושב רק מחשבות עצובות. אני בשום צורה לא אובדני או משהו בסגנון, וגם לא הייתי קורא לזה דיכאון כי אני מתפקד בתור בן אדם, אבל אני פשוט עצוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות