אני מרגישה כ"כ רע,
אני כבר לא יודעת ממה יותר, מזה שהילד שלי יצא מהארון בגיל 26 או מזה שאני מרגישה שהתגובה שלי רעה ולא אימהית?
צירפתי את השיר "אהוב יקר" שמקבל משמעות טיפה אחרת עכשיו כשאני יודעת...
אתמול, לפני ערב ליל הסדר, בני בן ה-26 החליט לקחת אותי הצידה ולבשר לי כי הוא הומו, אוהב גברים, כך הוא נולד, ואין מה לעשות.
הוא אמר את זה בצורה כ"כ ישירה, בלי להסביר לי יותר מדי, פשוט אמר
אני פרצתי בבכי ופשוט הרגשתי שהרגו לי את הילד, אני יודעת שאלו מילים קשות אבל אני מרגישה שכאן באתר האנונימי אני יכולה להביע את הדעות שלי.
אני פשוט לא מאמינה שזה הגיע לפתח ביתי
מי היה מאמין שבמשפחה שלי יהיה מישהו שיאהב גברים?
אני לא רוצה להישמע מגעילה, ואני באמת לא הומופובית, ואין לי בעיה שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה... אבל למה בבית שלי? למה במשפחה שלי?
כל הליל סדר הייתי קרה אליו, בקושי הצלחתי להסתכל לו בעיינים
לא האמנתי שהוצאתי מישהו כמוהו מהבטן שלי
ואני לא מאמינה שאני חשובת ואומרת דברים כאלה, זה דוחה אותי, אני דוחה את עצמי
אבל באמת שבאותן רגיעים הרגשתי סוג של "מדד אהבה" שצונח למטה...
הכל כ"כ טרי והמחשבות שלי לא מפסיקות לרוץ....
כל הזמן חושבת, יהיה לי נכדים ממנו? עם מי הוא יתחתן? מה הוא עושה ואיך הוא עושה במיטה? הכל כ"כ מגעיל אותי...
והוא ביקש שלא אספר לאבא, אני בכלל לא רוצה לדעת מה יקרה כשהוא ידע...
טוב, הייתי חייבת לפרוק את זה כאן.... תודה לכל מי שקרא.
עכשיו אשמח אם יכתבו לי דעות או ייעצו לי בנושא, מה לעשות הלאה? לדבר עם הילד? מה אני אמורה להגיד לו? אולי כן לספר לאבא? למרות שהוא ביקש ממני?
זה חג הפסח העצוב ביותר שהיה לי.