הגעתי למסקנה הזאת בעקבות הערה של ידיד מהעבודה שלי (שהחלטתי לקחת את דעתו ברצינות רק לאחר הרבה זמן) כל הויכוחים שלנו עסקו בעיקר בנושא הזה, שלטענתו לפעמים יש לי כל מיני "יציאות" שקורות בשיחות כלשהן שלנו
שאני סוג של עוקצת אותו/מכניסה לו, והוא מאוד נפגע מזה. (למרות שיצא לי להבהיר לו שזה בהומור ואין לי שום כוונה לפגוע)
בהתחלה לא לקחתי את הדעה שלו ברצינות
ואפילו התחלתי לריב איתו בגלל שהוא חושב ככה, מפני שברגעים שכיביכול עקצתי אותו,
הוא אף פעם לא אמר באותו רגע שזה פוגע בו, ורק לאחר זמן מאוד רב הוא נזכר להגיד לי את זה. אז זה נראה לי מטופש
והוא יוצא מאוד יורם בעיניי על כך שהוא נפגע מכאלו שטויות.
בקיצור... עכשיו שמתי לב שהעניין הזה מפריע לי גם עם גברים אחרים.
יצאתי ואני יוצאת עם המון בחורים, עם כולם כימיה טובה
חוץ מהדבר הספציפי הזה, שכמו שציינתי - מפריע לי גם עם ידיד שלי..
וזה משגע אותי!!! כי על כל הגברים האלו אני עושה רושם טוב לטענתם, אני מצחיקה.. מעניינת.. מסתורית.. מושכת...
ורק לאחר עוד פגישות נוספות הם נזכרים להגיד לי שאני צריכה למתן את ה"עקיצות" שלי
ושתבינו באותו רגע הן ממש לא נשמעות לי כמו עקיצות, אלא סתם הומור שלי שאני אוהבת לחלוק, אבל מסתבר שזה מפריע להם.. ולמרות שאני כזאת גם בפגישות הראשונות, הם מעירים לי על זה רק אחרי המון זמן!!
קשה לי לא ל"עקוץ" תוך כדי השיחה כי זה חלק ממני, ואני סך הכל רואה שהעקיצות שלי די מצחיקות בהתחלה, אבל רק לאחר זמן מה כנראה זה "עובר את גבול הטעם הטוב"
היו כמה שלא היתה להם בעיה להתמודד עם זה, אבל איתם לא התפתח שום דבר רומנטי...
נשאר בגדר ידידות מרצון שלי.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות