היי, אני בת 20.
אין לי משפחה, כשגרתי עם אימא שלי היא תמיד הכניסה את ההורים שלה והדודים שלי לבית והם פירקו אותי במכות, עד עכשיו יש לי טראומות מי זה ואני נזכרת בזה כל יום, הם חנקו אותי עד שכל הגוף שלי רעד אחרי זה וראיתי את המוות בעיניים, אימא שלי תמיד הייתה מבסוטית מי זה שמתעללים בי, היא הייתה בטוחה שככה תהיה לה ילדה טובה.
איך שסיימתי בית ספר לפני שנתיים והתחלתי לעבוד ישר ברחתי מהבית, קיבלתי פטור מהצבא מסיבות ברורות, בקושי יש לי כסף, אני מרגישה שעוד רגע אני נזרקת לרחוב ומתחילה לקבץ נדבות, ואני רק בת 20.
אני לא בקשר עם אף אחד מהמשפחה שלי, לא היה בינהם אף צדיק בסדום.
אני מרגישה שאני לא שייכת לאף אחד, אין לי מישהו שיתמוך בי, אין לי גב, אפילו חברים אין לי.
תמיד בחגים כולם הולכים להורים שלהם לחג, ורק אני זרוקה כמו כלב לבד בבית.
הדבר הכי נורא בחיים שלי גם הוא שאני לא מסוגלת לעבוד, תמיד בכל העבודות מפטרים אותי אחרי כמה ימים, אני באה בלי אף מצב רוח לעבודה, אין לי חשק לחיים האלה, מה יש לחיות אם אין לך משפחה?
תמיד בכל העבודות אומרים לי:״לכי הביתה, אנחנו רוצים כאן אנשים שמחים וחייכנים ואת תמיד עם הראש למטה״. אפילו בעבודות בלי לקוחות קשה לי, וגם כשאני יושבת בבית בלי עבודה (שזה רוב הזמן) אני מתה משעמום וכואב לי שאני לא מרוויחה כסף היום.
התחלתי לעבוד לפני 3 שנים וב3 שנים האלה החלפתי כבר אולי מליון עבודות, פשוט לא רוצים אותי באף מקום.
אני אף פעם לא יוצאת לבלות או משהו כי אין לי עם מי.
גם ימי הולדת אני לא חוגגת כי אין לי עם מי.
פשוט או שיושבת בבית כל היום ובוכה או שהולכת לעבוד וחוזרת הביתה ובוכה.
ההורים שלי החיים שלהם דבש אז לא אכפת להם מהבת שלה הגוססת.
אני יודעת שאני בחיים לא אתחתן כי לא יהיה לי הרי את מי להזמין
וגם ילדים לא כזה בא לי, לא מרגישה שאהיה מסוגלת לגדל ילדים, וגם אין לי חשק לזה.
בשביל מה יש לחיות לעזאזל?
לא רואה את האור שבקצה המנהרה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות