מרגיש שרק אני בעולם מרגיש ככה. (נכון?)

אז ככה, נתחיל בכך שהזהות המינית שלי לא ממש ברורה, אני נמשך למראה של נשים וגברים מבחינה מינית אבל לאישיות רק אחרי שמכיר אותם.
אבל זאת שאלה של מה אני ומי אני אני פה רק כדי לפרוק טיפה ולראות אם יש פה כאלה שמזדהים עם איך שאני מרגיש,ככה שאין צורך לעצות אני כבר עשיתי את ההחלטות שלי.

-------------------מי שלא מתכוון לקרוא הכל שלא יטרח לקרוא בכלל------------------------

טוב אז נתחיל בשנת 2012 שהייתי בן 11 בערך עברתי למקום חדש ולבית ספר חדש לכיתה ה׳ ואחרי חודשיים בבית ספר החדש יצא לי להכיר ילדה שהייתה איתי בכיתה וכיום אני מחשיב אותה כאהבה הראשונה שלי, יצא לנו לצאת אחרי בצפר באותה תקופה כל יום כי גרנו באזור קטן הכל היה במרחק הליכה ככה שכל יום אחרי בית ספר היינו יוצאים עד שמחשיך, עם הזמן התפתחו עצמי רגשות אליה (עד כמה שילד בן 11 יכול להרגיש) וגם לה היו רגשות כלפי, כולם מסביבנו פשוט ראו את זה, את איך שאני מסתכל אליה והיא אליי, כולם אמרו לי לעשות משהו ואני רציתי אבל משהו בי פשוט אמר לי שלא (אני רק מבהיר שאני לא מתחרט על זה) אז לא עשיתי כלום ובתקופה מסויימת רציתי להתרחק ממנה קצת מבלי לומר לה כלום והיא לא ממש הבינה למה ואני לא ממש יכולתי להסביר, אחרי זמן מה חזרנו לדבר יותר והגיע חופשת הקיץ (בין כיתה ה׳ ל ו׳) ואני הייתי צריך לעבור לפנימייה מה שאומר שכנראה לא נתראה כמעט יותר, היא ממש רצתה לבוא איתי לפנימייה אבל הפנימייה שלי לא התאימה לה. אחרי שעברתי לפנימייה בסוף הקיץ יצא לי לדבר עם חברים מהכיתה הקודמת ונודע לי שגם היא עברה לפנימייה אחרת ולא הספיקה לספר לי וככה דרכנו נפרדו ביתיים.
הזמן בפנימייה היה מאוד קשוח, לא היה לי פשוט להיות רחוק מהבית, באותה תקופה הייתי בכיין הייתי בוכה מלא ומהכל אבל משהו בפנימייה בנה אותי ועשה אותי למי שאני היום ואחרי השנה הראשונה שלי התבגרתי ובנוסף בתחילת שנת 2012 החלטתי להיות צימחוני ללא סיבה משמעותית או ידע רב זאת הייתה פשוט החלטה ( שעד היום נשארה אגב) בשנה השנייה בפנימיה יצא לי לדבר עם הילדה מכיתה ה׳ ונפגשנו בעיר שלנו וממש שמחתי לראות אותה, לדבר איתה, לסגור פערים ולשאול איך היא במקום החדש.
בסוף הפנימייה חזרתי לגור איפה שגרתי לפני והלכתי לחטיבת בניים היחידה באזור, ומשהו קרה לי באותה תקופה שאני לא יודע למה ולא היה לי בפנימייה, נהייתי הרבה מותר מופנם ממה שהייתי לפני, לא דיברתי עם אנשים חדשים אלא אם הם דיברו איתי ולא ממש הייתי מעוניין בקשרים והיה לי טוב ככה, זה היה 2014 הייתי בן 13 וקצת בכיתה ח׳ ובאותה תקופה הכרתי את החבר הכי טוב שלי שאם הוא לא היה ניגש אליי באותה תקופה כנראה בחיים לא הייתי מדבר איתו ולא הייתי נמצא איפה שאני היום
וכנראה לא הייתי מי שאני היום אם לא הייתי פוגש אותו.
באותה תקופה היינו משחקים הרבה במחשב וגם בתקופה הזאת נפתחתי לעולם האנימה שמילא לי מקום חסר בחיים.
קצת אחרי תחילת כיתה ט׳ שהייתי בן 14 בערך בשנת 2015 התחלתי להבין את הזהות המינית שלי קצת יותר הבנתי שאני נמשך לנשים אך גם לגברים, ובאותה תקופה הבנתי שנפלתי לחבר הכי טוב שלי אך החלטתי לא לעשות עם זה כלום, בהמשך עליתי לתיכון וסיימתי י״ב עכשיו בשנת 2019 שאני בן 18 וחצי.

ב8 שנים האלה שתיארתי פה השתנתי לגמרי, אני אדם שונה ממי שהייתי לפני, עם הזמן פיתחתי עקרונות כמו הצימחונות שאני בה כבר 7 שנים, זה לא מסיבה אידיאולוגית או בריאותית אבל זה משהו שהחלטתי לעשות, אני קבעתי כבר להיות צימחוני לכל החיים ואני אמות לפני שאוכל בשר.
עקרונות אצלי הם במקום הראשון ואני מוכן לתת הכל כדי לא לשבור אותם.
עיקרון נוסף שפיתחתי במהלך השנים הוא שאני לא רוצה זוגיות בחיים, לא זוגיות סתם לכיף ובטח לא להתחתן ולהביא ילדים, למעשה תתי עקרונות שיש לי בתוך העיקרון הזה זה שהחלטתי שאני לא התנשק בחיים (מן הסתם אני בתול שפתיים) וגם לא לקיים יחסי מין בחיים (בתול מן הסתם) אני רוצה להיות בידידות עם בחורות אבל לא זוגיות.

עכשיו מה שגרם לי לכתוב את כל זה הוא הספק, והיצר שלי כן לרצות מישהי/ו בזוגיות
כן להיות מסוגל לאהוב להיות במערכת יחסים אבל שאני פשוט לא מסוגל, זה לא ביישנות יש לי ביטחון עצמי והיו לי הזדמנויות, משהו בתוכי פשוט לא נותן לי. אני לא מפחד מלהפגע, אין לי שום סיבה לא להיות בזוגיות הדרך הכי טובה לתאר את זה זה שהמוח והלב נילחמים והמוח תמיד מנצח ואומר אתה לא צריך את זה.

שוב אני חוזר אני לא מחפש עצה אני כבר בחרתי את החיים שלי וככה אני אחיה אותם זה משהו שאני צריך להתמודד איתו, וזה רק חלק מהסיפור אבל זה נראה לי כבר ארוך מדיי אז אני אסיים פה.
אנשים שבמקרה מרגישים את ההרגשה שעוצרת אותם כמוני אני אשמח אם הם יגידו על כך בתגובות ותודה למי שקרא עד לפה אם בכלל :)