אוקיי .. סיימתי ללמוד ואני עוד חמישה חודשים בערך מתגייסת . הייתה לי כיתה מאוד מגובשת חברים מדהימים שזכיתי להכיר . ופתאום הגיעה הפרידה , הפרידה מהצוות מהחברים זה משהו שהוא נורא קשה להכיל . כל אחד במקום שלו בחיים שלו בעבודה שלו ובעיסוקים שלו , בנוסף לכל זה אני עומדת לסיים את שיעורי הנהיגה שלי (בתקווה שאעבור טסט ראשון בעזרת השם) ויש לי מורה נהיגה מדהים , אדם עם ראש על הכתפיים , פרטנר מעולה לשיחה סוחפת, חכם ומצחיק .. אני יודעת שיש בינינו הרבה מעבר למורה ותלמידה (לא מאוהבת מעל הראש ולא מתרגשת מזה שיש לו ׳סמכות׳ פשוט היחס שלו אליי , השיחות שלנו שונות מכל שאר השיחות והיחסים שלו עם התלמידים שלו) אך אני באמת מנסה לשים את הגבול הזה ומבינה שזה לא יעבוד בינינו לעולם . (בן 40 נשוי + 2) למרות כל זה , עדיין הפרידה היא קשה . בן אדם שנפגשים איתו לפחות 4 פעמים בשבוע ופתאום הקשר הזה מתנתק , זה גם מאוד מבאס .
המחשבה על הצבא על איך שהזמן עובר מהר .. הפחדים והחששות , אלו דברים לגיטימיים לגמרי אני יןדעת .. אבל עדיין , כל שיר עם טיפה של רגש ומתחילות הדמעות .. השאלה שלי אליכם אנשים יקרים איך אתם התמודדתם עם זה ? איך אפשר להיפרד מאנשים שהיו איתך כל כך הרבה שנים ופתאום כל אחד חוזר לחייו ולעיסוקיו.. תודה מראש לכולם על העצות .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות