כן
אני בת 35, כמו שכתבתי בכותרת, לא הגעתי לשום דבר חיים.
בשפה היומיומית, אפשר להגדיר את זה כלוזרית.
לא הגעתי למקום יציב וטוב בחיים שלי, בהשוואה לאנשים אחרים בגילי.
אין לי השכלה גבוהה, אני לא מבריקה במיוחד, אין לי כריזמה וקסם אישי מטורף או אישיות כובשת, מבחינת מראה גם ממוצע מאוד. בקיצור אני ממש במשבר.
אני עובדת בעבודה די משעממת, המשכורת לא גבוהה,
אני גרה בשכירות והכל נראה בסדר מבחוץ, אבל חוץ מלשלם על המגורים וההוצאות הבסיסיות וגם זה בקושי רב,
החודש אין לי אפילו כסף שנותר לי כדי לשלם על חופשי חודשי ואני ממש בהרגשה נוראית.
אני לא באמת מצליחה להתרומם ובאמת לחיות וליהנות.
אין לי רכב, נגררת לעבודה עם אוטובוסים כל יום, וגם אחרי הנסיעה עם האוטובוס, יש לי הליכה רגלית לעבודה וזה נורא, בחום, בקור, בגשם.
אין לי שום דבר חוץ מהפאקין עבודה הזאת. אני בקושי מצליחה לשרוד וזה ממש קשה.
על דירה וילדים כבר מזמן ויתרתי, כי אני בקושי מחזיקה את עצמי.
כל הזמן במצב שאני צריכה לבקש מאחרים, שיעזרו לי, וזה לא שיש לי יותר מדי ממי לבקש.
אני די לבד בעולם. אין לי כמעט חיי חברה, כי אין לי כסף לשלם על הנאות.
אני רואה את כולם מתפתחים, עושים משהו עם עצמם, טסים לחו"ל, נהנים פה ושם.
ורק אני במצב מדכא ופשוט נמאס לי מזה.
אין לי שאיפות, אין לי יעדים וחלומות. כי אין לי כסף לעשות דבר, אין לי חסכונות.
איזה מין חיים אלה. פשוט מייאש אותי.
אנשים אומרים לי שצריך להסתכל על הכל בפרופורציה, לראות את הטוב שיש
אבל קל להם להגיד ולדבר כשהם לא נמצאים במצב הנוראי הזה.
אבל איך אני יכולה להגיע למשהו כשאני בתחתית של הבור הזה?
מישהו פעם הצליח לצאת ממצב כזה? איך ומה עשיתם?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025