אני פשוט שבורה לגמרי... אני אעשה את זה קצר כי באמת שאין לי כוחות לכתוב פה סיפור שלם.
היינו ביחד 3 שנים, הוא היה האהבה הראשונה שלי, הריגוש הראשון שלי...
תמיד הסתדרנו כל כך מעולה ביחד, היו לנו בדיחות והומור משלנו, ותמיד הרגשתי שהוא הנפש התאומה שלי.
הרגשתי שהוא אוהב אותי כמו שאף אחד אחר לא.
אתמול הוא כתב לי מכתב ושם אותו על המיטה שלי...
כשהתחלתי לקרוא אותו הוא פשוט עמד מולי, וביקש שאקרא עד הסוף לפני שאני מתחילה להגיב.
הוא בעצמו היה כל כך שבור ומפורק והתנצל בפניי עד דמעות..
אמר שכל השנים הוא חי בסבל, ושהוא באמת אהב אותי בתור בנאדם, כי הייתה בינינו חברות אמת!
אבל הוא לא רצה יותר להשלות אותי ואת עצמו. שנינו בכינו ביחד. למרות שלי היה הרבה יותר קשה מאשר לו.
אני אפילו לא מצליחה לכעוס עליו. קשה לי לשאת את המחשבה שהוא סבל כל כך הרבה שנים מהנטייה שלו רק בגלל פחד של מה אנשים יגידו.
אני רק רוצה שהוא יהיה מאושר.
שיחררתי אותו לנפשו, נתתי לו חיבוק ואיחלתי לו הצלחה בהמשך הדרך.
הוא רצה שנשמור על קשר, אבל אני פשוט לא הייתי מסוגלת.
כל כך כואב לי, אני מפורקת.
איך ניתן להתגבר עליו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות