שלום,
אני ובת הזוג שנה וחצי ביחד, והקשר התחיל עוד מלפני מכמה חודשים של יציאות - ככה שהיינו חברים ממש טובים והסתדרנו אחלה עוד לפני הזוגיות.
כמו כל קשר זוגי האהבה דועכת לה ואני מתחיל להסתכל לצדדים...
מבחינתה הכל מושלם, אבל אצלי גדלה תחושה שזה לא 'הדבר האמיתי' שלא הייתי רוצה לבנות משפחה וחיים איתה - מכל מיני אוסף של דברים שמפריעים לי וחסרים לי אצלה - אלו דברים שיכולים להישמע קטנוניים אבל אני לא מצליח להתגבר על החסרונות שלה.
(חוסר ביטחון, לא אוהבת את עצמה, תמיד לא יודעת, תלותית, בלי מטרות, פחדנית, מוותרת בקלות, חלשה מנטלית וכו'...בכללי בנאדם מאוד לא שלם)
מדי פעם היו פיצוצים אבל זה נגמר בזה שהסכמנו שצריך לשנות וכלום לא משתנה.
התחושה שזה לא זה רק הלכה וגדלה, נכנסתי אפילו לאתר הכרויות כדי לראות מה המצב שם(אני יודע שזה מפגר)... והחלטתי לפני כשבועיים על הפסקה שאוכל להבין למה אני מרגיש ככה ומה לעשות...
והאמת שאני מרגיש יותר טוב כשאף אחד לא נשען עליי כל כך, חוזר למסלול הרגיל שלי - כמובן שקודם באה תחושה נוראית של חרא ובאסה כי אנחנו הכי קרובים בחיים.
האם זה נכון "לזרוק" מערכת יחסים כשאתם החברים הכי טובים?
האם החסרונות שמפריעים לי קטנוניים?
האם בכלל נכון לחפש מישהי שלמה יותר עם עצמה, שבמערכת יחסים תדחפו אחד את השני קדימה להשתפר ולא רק צד אחד נשען האחר תמיד?
תודה רבה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות