אמא
תודה שנכנסתם, אשמח שתקראו ותגיבו.
סיימתי תיכון השנה ובמהלך הילדות היו לי המון בעיות נפשיות... דיכאון קשה של 3 שנים שכמעט הגיע לאשפוז פסיכיאטרי שפסיכולוגית שהמליצו לי ללכת אליה עזרה לי להתמודד איתו ויצאתי מזה בלי להתאשפז. שנתיים אחרי הדיכאון הראשון נכנסתי שוב לדיכאון של שנה ובמהלכו שלחו אותי מטעם בית הספר לפסיכיאטרית של השפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי) להערכת אובדנות, שקבעה שאני לא אובדנית ברוך ה' אבל המשכתי בטיפול פסיכולוגי קצר בהמלצתה. חשוב לציין שלא התאשפזתי ולא לקחתי שום כדורים ולא פגעתי בעצמי בשום צורה, היו לי בעיקר התקפי בכי קיצוניים. עברתי שינוי ואני מאוד אוהבת את החיים מעבר לזה שיש לי חרדה חברתית קצת.
ההורים שלי גרושים, וכל החיים למדתי במסגרות דתיות, ויש לי משיכה מאוד חזקה לדת.
אבא שלי איים עליי שאם אני אעשה צבא הוא ינתק איתי קשר ולא יתמוך בי בכלום, ואמא שלי לא מדברת איתי ואומרת בלי הפסקה כמה שהיא מתביישת ומאוכזבת ממני.
הוצאתי פטור על הכרה דתית ואני אתחיל בקרוב שנה ראשונה של שירות לאומי בקופת חולים. חשוב לציין שלפני שהוצאתי פטור בדקתי, והמצב הפיך ואפשר לבטל אותו, אם זה היה בלתי הפיך לא הייתי מצהירה.
חשבתי לנסות את השירות הלאומי ואם לא יהיה לי טוב אז לבטל את הפטור ואז להתגייס, ואני פשוט מקווה שיתחשבו בי אם יהיה מצב שיהיו לי שוב קשיים נפשיים.
אני פשוט מפחדת שאם אספר על הבעיות שלי יתנו לי פרופיל 21 נפשי (בשירות לאומי לא אכפת מהמצב הנפשי שלך, שאלו אותי שאלה אחת על זה ורשמו ולא עשו עם זה כלום בפועל).
אם אחליט להתגייס כדאי להסתיר את העבר הנפשי שלי? או לספר ולחכות שהזמן יעבור גם אם יהיה לי רע?
אשמח שתענו אם עשיתם צבא/שירות לאומי והייתם במצב דומה.
תודה.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025