הדחקתי את זה
אני וחברה שלי נפרדנו לאחרונה אחרי שנתיים יחד. זו הזוגיות הרצינית הראשונה של שנינו והצלחנו להחזיק את מערכת היחסים שלנו באופן שהיה יציב ולא היו הרבה מאוד רגעי משבר. הבעיה מתחילה בזה שתמיד הרגשתי שאני אוהב אבל לא היה לי את רגש ההתאהבות (לא הרגשתי ברוב הזמן משהו מיוחד שקורה בתוכי) אבל אני כן אהבתי אותה מאוד וכשהנושא של פרידה עלה התגובה הטבעית שלי הייתה לבכות ובכיתי במשך יומיים (שנינו הסכמנו שזה הדבר הנכון לעשות למרות שהראיתי סלידה מהרעיון). חשוב לציין שהפרידה נגרמה כתוצאה של מעשים שלה ושלי (מעשים בעיקר שלי, בלי בגידה משני הצדדים). אחרי שאני בכיתי ופרקתי את מה שהיה לי בפנים, פתאום לא הרגשתי את הכאב שציפיתי שיגיע. ניסיתי לחשוב עלייה ולראות אם זה יעלה בי תחושה של עצב ויגרום לי לבכות, אבל זה לא קרה. גם ברגע הפרידה עצמו, אני והיא התרחקנו לאורך כמה דקות והיא בכתה ואני לא הצלחתי בכלל. המקסימום שהגעתי אליו היה כמעט לדמוע. אחרי זה הלכנו יחד לאכול משהו ולא לעשות מהפרידה משהו טרגי ודיברנו כרגיל ואנחנו ממשיכים לדבר נכון לעכשיו. כשאני הגעתי הביתה והייתי לבד למשך כמה שעות, לא הרגשתי בדידות בכלל. ניסיתי לשמוע מוזיקה עצובה, להסתכל על תמונות שלנו או להריח את הבושם שלה (שהיא השאירה לי על חתיכת בד כשנסעתי לחול לתקופת זמן מסוימת, כדי שאוכל לחשוב עלייה) ואני לא הצלחתי לבכות או להרגיש געגוע. זה מוזר לי ומבלבל אותי מאוד בעיקר כי אני הרגשתי שאני אוהב אותה ורציתי להמשיך את הקשר. מישהו אולי יודע להסביר לי אם תופעה כזו קיימת ואם זה טבעי? חשוב לציין
תודה מראש לכל העונים❤
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025