יש לי משפחה קצת שונה. אמא שלי יש הורית ואני בת יחידה, כל חיי גרנו יחד עם סבא וסבתא שלי, ההורים שלה, שגידלו אותי כאילו הייתי הבת שלהם לכל דבר כשאמא שלי עבדה ימים ולילות.
לפני כמה שנים, כשהתגייסתי לצבא, סבא שלי נפטר. זו הייתה טלטלה מאוד קשה לכל המשפחה המצומצמת שלנו, אבל הבית איכשהו עדיין עמד על תילו כי סבתא שלי עוד הייתה שם.
בשנים האחרונות סבתא שלי הלכה והזדקנה, ואמא שלי דאגה לה סביב השעון לכל מה שהייתה זקוקה לו. בינתיים אני השתחררתי מהצבא, וכשנה לאחר מכן הכרתי את הבחור שכנראה אחיה את חיי איתו,שגר בעיר אחרת לכן בתור התחלה היינו נפגשים פעם בשבוע לכמה שעות, מהר מאוד החלטתי שבגילי לא מתאים לי להיפגש עם בן זוגי לכל כך מעט זמן כשיש אופציות אחרות, ולכן איחדנו כתובות ואני עברתי לגור אצלנו, בעוד שאני מקפידה לבקר את משפחתי כל שבוע ולהתקשר כל יום. בתחילה היה להם קשה, אך הם קיבלו את המצב והתרגלו אליו ובעיקר ראו שלא שכחתי אותם.
לצערי הרב, סבתא שלי חלתה בתקופה האחרונה, הלכה והדרדרה מהר, ולבסוף נפטרה. למזלי חזרתי הביתה בזמן, הספקתי להיות איתה כל יום ולהיפרד ממנה, ועכשיו אני בבית עם אמא שלי כדי לתמוך בה.
אבל אנשים, כמו אנשים, אוהבים לשאול שאלות. ולכן מאז ההלוויה, שמעתי בערך 5 פעמים את השאלה "מה, אז עכשיו תשאירי את אמא לבד"?
ברור שלא. ברור שאבוא לבקר, כמה שאני אוכל, על בסיס שבועי כמו שהיה לפני ואולי אפילו יותר, אבל מעבר לזה בניתי לעצמי חיים בשנה הזאת. האם אני צריכה לוותר על הכל ולחזור לגור עם אמא שלי, למרות שלא אהיה מאושרת? כן כואב לי עליה, אבל קשה לי לוותר על החיים שהפכו אותי לכל כך מאושרת.
חשוב לי לציין שאין אופציה שהוא יבוא לגור איתי אצל אמא שלי. יש לו עסק שהוא שותף בו, ולכן אם אני אחזור לאמא שלי אני אחזור לבד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות