הי, שמי נועם ואני בן 20.
אני מלא תסכול על המדינה שלנו. אני רואה מה קורה סביבי, וכמה אנשים מתקשים בלהתקיים, ואני פשוט לא מבין מה הטעם בלהמשיך לחיות כאן. לכל החכמים שיאמרו לי לרדת מהארץ, אני מבטיח שזו החלטה שנשקלת בכובד ראש. אין לי עניין לחיות חיים שבהם אני שורד, במקום לחיות. אני באמת מחפש משמעות ללמה להמשיך לחיות כאן, והסיבות שאני מוצא הן המנטליות שהתרגלתי אליה, המשפחה ובעיקר הפחד מלהתחיל מחדש במקום אחר. מה אתם אומרים, נראלכם שיש פה עתיד? אני באמת לא רואה אור בקצה המנהרה. הכל יקר בצורה מוגזמת ולא פרופורציונלית לכמה שאנחנו מרווחים בממוצע( מוצרי מזון, דלק, חשמל, מים, אגרות מוגזמות על כל שטות, רכבים שנקנים במחיר מוכפל לעומת מדינות אחרות, המיסוי פה מטורף, עסקים קורסים והרשימה עוד ארוכה). שלא נדבר על מצב התחבורה הציבורית, בתי החולים, הגזענות והאלימות, ההדתה והמושחתות בכל תחום. נראה שאנשים פשוט התרגלו למצב.
בגלל חלק מהסיבות האלה, לא סיימתי צבא. מאסתי בתחושת הזלזול באזרח. לא רוצה לחיות חיים מרירים עם חלומות וריר על שוויץ. רוצה לחיות פה בכבוד, אבל אני סקפטי כרגע.
אני יודע שלכל מדינה יש את הפלוסים והמינוסים שלה, ויחסית למדינה בת 70 אנחנו במצב לא רע, אבל עדין, אני רק בן 20 ומרגיש שעייפתי, שאלו לא החיים שהייתי רוצה. יש פה עתיד? לפני שאתם ממהרים לענות תשובה ציונית בשקל, תחשבו אם ההרגל לכל השיט הישראלי מדבר או שבאמת יש מה לשקול והפחד עוצר אתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות