לא רוצה את החיים האלה יותר!

מצטערת שזה ארוך .


ההורים שלי התגרשו לפני חצי שנה , אחרי שנתיים קשות שבהם אבא שלי עזב את הבית אחרי הלידה של אחותי הקטנה והשאיר אותי , אחי ואחותי יחד עם אמא שלי , לבד .
אחרי כמעט שלוש חודשים גילתי שהוא עזב בגלל מאהבת.
תמיד אמרו שאני ילדה חכמה ובוגרת לגילי . גילתי לבד , מהפייסבוק .
הוא סיפר לנו שהוא נסע למילואים, שקר כמובן .
אני ואבא שלי היינו מאוד קרובים , היה לנו מערכת יחסים של אב ובת שפתוחה בהכל . אני יותר קרובה לאבא שלי מאשר לאמא שלי , לפחות פעם הייתי .
רבתי איתו אחרי שגילתי את זה , הוא האשים את אמא שלי , שהיא גילתה לי ושאני בוחרת צד , מה שלא היה נכון בכלל .
עכשיו אחרי שנתיים קשות , שבהם אבא שלי הפך למישהו אחר , בן אדם שאני לא מכירה.
בן אדם שאבא שלי היה מתעב עד לפני שנתיים .
הוא כל היום מעשן ושותה , נתן למאהבת שלו להחליט עבורו .
הואר נתן למאהבת שלו לדבר איתי באסמסים אפילו .
לפני שמונה חודשים החלטתי שנמאס לי . הסביבה שאבא שלי נמצא בה משפיעה עליו לרעה והוא נגרר .
הוא כל הזמן רב איתי .
לפעמיים הייתי מפחדת לשלוח לו אבא בוקר טוב , לא רציתי ריבים . רציתי שקט .
אז החלטתי שאני מציבה לו עובדה .
או שהוא מפסיק להאשים אותי על כל דבר , ולעשות סרט מהכול או שאני פשוט מנתקת איתו קשר .
הוא בחר להעלב מעובדה שהצבתי לו אולטימטם ורב איתי !!! שוב !!
אז ניתקתי איתו קשר .
עכשיו יש חגים היה את פורים , פסח עכשיו יום העצמאות , כל החגים האלה לא הזיז לו ממני בכלל את האחי הקטן (בן 11) הוא לוקח אליו לחגים , ואמר לו 'היא רוצה שתבוא אני מזמין'
למה אתה לא מתקשר ? שלח הודעה ? משהו לא כואב לו שאני לא מדברת איתו כבר שמונה חודשים .
את האחותי הקטנה (בת 2) הוא גם לא לוקח הוא אמר שהוא לא יכול לטפל בה
אח שלי מאוד מחובר למשפחה שלו , גם המורחבת וגם המשפחהנ שהוא יצר לעצמו בשנתיים האחרונות (הילדים של המאהבת , החברים שלהם )
מרגיז אותי שהוא מגדל את הילדים של המאהבת ולא אותי , מה איתי ? אני הבת שלך קצת יחס אולי ??
כולם תמיד שואלים אותי אם לא מפריע לי שאחי הולך אליו , אני עונה שלא .
אבל ברור שבתוכי יש את הקול הזה שאומר שאני מפסידה , שאני הפסדתי את כל הילדות שלי בגלל שדחפו אותי לריבים של הריבים שלי , שהעמידו אותי במצב שאני צריכה להגן על האחים הקטנים שלי , כי אני בוגרת ואחראית .
כבר לא בא לי לצאת יותר מהבית , לא בא לי להיפגש עם חברות , לא בא לי ללכת למשפחה בשבתות , אפילו לקניות אין לי כוח .
אני לא מדברת עם המשפחה של אבא , היינו גרים בבית של המשפחה מצד אבא עד שאבא שלי עזב ופינו אותנו מהבית עם משטרה !! אפילו לבקש יפה הם לא ביקשו .
העיפו אותנו מהבית עם ילדה קטנה בת חצי שנה
מאז אני לא מדברת איתם . שונאת אותם על כך שגרמו לי בושה . בושה לצאת מהבית שלי בידי משטרה , היינו הסיפור של היישוב ואנחנו עדיין .
לא רוצה ללכת ליום העצמאות ביישוב , לא רוצה ללכת ליום העצמאות בעיר של סבא וסבתא . כי כולם מסתכלים מוזר , כי כולם מכירים את הסיפור .
קשה לי , רוצה למות , אבל מפחדת מזה .
צמפחדת לגרום לאמא עוד צער בנוסף למה שכבר יש לה .
כל הזמן אני חושבת על זה , על המות , על מה יקרה אם לא היה כאן יותר .
מי ידאג לאחותי הקטנה ? מי ידאג להצחיק את החברות שלי , את המשפחה ? מי ידאג לאח שלי ? מי ידאג להם ? אבא שלי , מה הוא יעשה שישמע על כך ? המורים שלי ?
יש לי עוד כל כך הרבה חלומות , אבל קשה מידי להישאר בחיים האלה .
עם כל הדברים ששומעים היום , כל הרציחות , הפגיעות , האונסים הבגידות אחד בשני , אי אפש/ר לסמוך על אף אחד היום .
למה לי להישאר בחיים ?
לא רוצה להיאשר פה יותר , אבל אני גם פחדנית מדי כדי להרוג את עצמי ולגרום לכולם לצער .
לפעמים אני חושבת שעדיף לעמוד בכביש ולחכות , לאור הלבן והחזק הזה , כי נמאס לי כבר .