מאה אלף מיליון חברים וחברות, כולם מזוייפים! בא לי למות

אז שלום לכולם,אני נמצאת במצב של דיכאון,אני כבר לא יכולה יותר עם העולם המזוייף המסריח הזה מרוב צביעות!!.
יש מסביבי כ"כ הרבה 'חברים' שבשעת אמת כבר לא נמצאים.
נמאס לי כזה עולם מגעיל!!!..גועל נפש כבר!.
אני אשכרה בוכה בגללם!..הם לא שווים אתזה.
פעם היו לי חברי אמת,הייתי תמימה,לא ידעתי שיש כזה דבר שנקרא לרכל,בחיים לאחשבתי בכלל שמישהו יגלה למישהו אחר דברים שאמרתי לו בשיחות נפש...אנחנו דור זבל!.
נראה מישהו שלא בגיל שלי ולא יחשוב ככה.
אז בחטיבה הכל השתנה,החלטתי שאני רוצה בית ספר חילוני,ושם כולם מגעילים וצבועיים היה שם חבורה של 'מקובלים' האלו שאשכרה מפחדים מהם וכאלו..
אז בהתחלה אם להגדיר הייתי נטרלית,הייתי חברה של כולם פחות או יותר,הייתי בסדר עם החנג'ים וגם עם המקובלים..
אז השנה הכל השתנה,פתאום נעשתי חברה מהמקובלים יענו,וזהו פה הבנתי שהחיים האלו הם זבל וזה לא שווה בכלל שאני בוכה בגללם.
והם עשו לי מלא קטעים מסריחים,יום אחד 'חברה' שלי זאתי שחיברה אותי בכלל עם כולם,חשבה או שיותר נכון משהי ששונאת אותי אמרה לה שקראתי לה שרמוטה,ופה אם אתה אומר על אחת/ד מהערסים או הפרחות משו לא בסדר,אז אתה מת!.
זה כבר דברים שהמשטרה לא יכולה עליהם,הם מתחילים באיומים וסכינים וכל השטויות המטומטמות האלה שאנשים מטומטמים המציאו.
אז היא חשבה שקראתי לה שרמוטה,בלי לברר בלי שום כלום,היא באה אליי אשכרה עם ערס ופרחה מאחורה לגיבוי,ואמרה לי ובמילים האלו-סלחו על הקללות,'בואנה יא זינזונת קטנה,מי את חושבת שאת?,שאת מדברת עליי ופותחת עליי פה מאחורי הגב הא?!,חכי חכי מה יהיה לך יא חתיחת בת של זונה בצומת את תצטערי על היום שנולדת בכלל...' ואז הערס הטמבל הזה בא אליי,ואמר,תבקשי סליחה יא פוסטמה מ*צצת,עכשיו או שהלך עלייך' שיחקתי אותה כאילו לא מזיז לי והלכתי מאחורה הוא סינן עןד כמה קללות,ואז כוד באותו היום שיצאתי מהבית ספר חיכו לי בשער אלף ילשים אם לא אז יותר..והתחילו לקלל,לקלל,לקלל ולקלל ומרוב שזה היה הרבה ילדים התחלתי לגמגם מה שממש לא אופייני לי.
ממש הגעתי למצב שעצרתי את הבכי והוא גרם לי לגמגם כמו טיפשה.
עוד משו,בטיול שנתי ישבתי מאחורה באוטובוס וכל הבנות של החדר שלי גם.
ואז מישהי אמרה 'מי שעם *** בחדר לא מקבלת אף נחש' והיא חזרה עלזה כמה פעמים ואז אמרתי לה 'טוב נו מי צריך את הגומי שלך בכלל?!' ואז היא התחילה לפתוח עליי כזה פה,תכלס גמני וכולם התחילו לצעוק 'די כבר אתם הורסים את הטיול יא מפגרות' וכאלו.
בשניי המקרים בסוף הזמינו משטרה,בשניי המקרים אף חבר/ידיד לא התערב .
שהצד השני כולם עליי אלפי חברים שלה,ולי אין חברות אמיתיות אף אחד לא אתערב כולם נוטשים אותי פתאום כי רבתי עם האלו שלט מעיזים לנשום ליידם.
עד שהשלמתי עם כולם כל החברות שלי והידידים רבו בעצמאות בערב,וכאילו התחלקנו לשתיי קבוצות,אני וחברים שלי והאלו שכל פעם רבתי איתם.
נמאס לי מהעולם ההזוי הזה!.
נשבעת לכם שאני לא יודעת מה לעשות...כולם צבועים רכלנים ומניפולטיבים .
פתאום עכשיו שהם רבו איתם הם חוזרים לדבר איתי...
אשכרה ישלי מלא מלא חברים,אבל אני מרגישה כ"כ לבד שבאלי כבר למות.
הם לא שווים את הדמעות שלי עכשיו..הם לא שווים אתזה בכלל!!,הם סתם ילדים זבל.
פתאוםאני מרגישה כ"כ לבד בעולם הזהה!!,אין לי עם מי לדבר..עם מי לצאת רני פשוט לבד!.
כל אחד עושה מה שטוב אך ורק לעצמו,בכלל הם לא מתקשרים לא כלום,לא באתי לבית ספר,לא לזולה ואף אחד לא מתקשר לא שולח הןדעה...כ"כ כואב לי,אני כל היום במיטה בוכה רואה טלויזיה באלי למות!!!.
כואב לי אני מרגישה כאילו הם לקחו סכין וסובבו אותה בלב שלי.
לא באלי לחיות יותר לא באלי,כל היום אני מסתובבת כמו שד בבית,אף אחד לא שם לב בכלל שאני בדיכאון לאף אחד אני לא חשובה בכלל!,רולי רק להורים שלי וזהו.
אין,אין לאף אחד לא אכפת מימני,אף אחד לא מתעניין,מתקשר,בודק... באלי למות!!!.
אוף אני לא יכולה יותר לבכות לא יכולה יותר לחיותתת ככה אני לא יכולהההה..אוף!!!
איזה חיים,הכל בולשיט אחד גדול,אין כזה דבר חברי אמת,האלו שחשבתי שהכרתי מגיל 0 בסוף מתגלים כאחרים...כ"כ כואבב לי!!.
מרגישה שאני על סף להתמוטט אני לא יכולה יותר...אני בלי אף אדם בעולם...אין לי אף אחד... אף אחד,מרגישה כאילו האמון שלי באנשים נעלם!!.
אני מזה מצטערת שאתם צריכים לקרוא את התבכיינויות המטומטמות שלי,אבל אין לי למי לשפוך...אין לי...
באלי כבר למות מהעולם...בחיים שלי לא חשבתי שאני יגיע למצב הזה...ממש התבודדות חברתית,בלי אף אדם...
חשבתי כבר על פסיכולוג,לא רוצה לקחת רק בגלל שאני בטוחה שלהורים שלי אין כסף,לא ללחם אז בטח שלא לפסיכולוג...
זהו רק רציתי לפרוק...תודה לכם!.