אני מרגיש שהחיים גומרים עליי. אני לא מסוגל לשאת את זה יותר. איך להתמודד?

היי אני בן 16 כיתה יא, 4 יחידות מתמטיקה, 5 יחידות אנגלית, מגמת מחשבים, החלום שלי הוא להיות טייס קרב. לומד בישיבה תיכונית (מקום שבו אפשר לשלב גם תורה וגם בגרות).

בזמן האחרון אני מתרחק מהדת, למשל התחלתי להוריד את הכיפה שאני לא בבית הספר, אני מניח תפילין רק שיוצא לי ושלא נדבר על תפילות, ובשבת שעברה ישבתי לראות סרטים בלי שהמשפחה שלי ידעה, מה שאומר "שחיללתי" את השבת.

יש לנו בבית ספר חוקים מאוד נוקשים והתנאים גם לא משהו (נראה לי גם שזו אחת הסיבות שבגללה התרחקתי מהדת) למשל:
אנחנו לומדים ביסודי שעבר "שיפוץ",
יש לנו בממוצע 9 שיעורים ביום לא כולל תפילת שחרית, מה שאומר שאנחנו לומדים מהשעה 7:40 עד השעה 5:30.
מי שמגיע אחרי 8 לבית הספר מושעה לכל היום, עכשיו לי זה עוד יותר קשה כי לי ממש קשה לקום בבוקר מה שגורם לכך שהבית ספר משעה אותי על כך שאיחרתי לתפילה (כפייה דתית) וזה קורה בממוצע פעם בשבוע וזה בלי היעדרויות מוצדקות.
אסור לנו להשתמש בפלאפון שלנו בשטח הישיבה,
אסור לנו להסתפר עם דירוג,
ואנחנו חייבים להתפלל,
עוד דבר הוא שאנחנו רק בנים בבית ספר מה שאומר שהאינטראקציה שלי עם בנות במהלך הבית ספר הוא אפסי מה שאומר שאין לי הרבה ידידות וגם אם כן הקשר הוא לא הכי טוב.

כל יום יש לנו שעתיים גמרא בלי שדיברתי על שאר מקצועות התורה, וזה ממש משעמם. זה רק מכיוון הבית ספר שלא נדבר המשפחה שגם שם, ההורים שלי רבים ואני רב איתם על בסיס יומי וזה לא ריבים קלים בוא נגיד את זה ככה.
עד עכשיו בבית הספר התקרבתי לאנשים וכל פעם שזה קרה הם עזבו את בית הספר או שהבית ספר העיף אותם בטענה שהם לא מתאימים לדרישות שלהם.
וזה קרה לי כל שנה שחברים טובים שלי פשוט עזבו את בית הספר ותראו אני מבין אותם.
נגיד לפני חודשיים בערך חבר ממש טוב שלי עזב את בית הספר מסיבות דתיות אבל אנחנו שומרים על קשר טוב יחסית.
גם הרמה הלימודים בישיבה היא לא משהו, המורים מתנהגים אליי כאילו אני איזה עבריין משום שיוצא שאני לא מגיע באופן תדיר לשיעורים שלהם בגלל שמשעים אותי או בגלל סיבות אחרות. המורה שלי ללשון אמרה לי דברים מהסוג, "המצב שלך גרוע" בפומבי בלי מחשבה על כך שאנשים יכולים לשמוע אותה. שגם ככה כמה ילדים אהבלים מהכיתה חושבים שאני לא משקיע שאני מטומטם בכך שאני לא מגיע לבית הספר אז היא רק מחזקת את דבריהם, או כמו שהיא אמרה ביום חמישי האחרון שבוע לפני הבגרות בלשון אני חושבת שאת הבגרות בלשון אתה תעשה בקיץ. אבל עזבו רוב המורים שלי נותנים לי להרגיש שאני לא שווה כלום, ועד לפני חצי שנה+ באמת לא אהבתי את עצמי לא אהבתי את איך שאני נראה אבל עבדתי קשה על לאהוב את עצמי מכל הבחינות, הלכתי לחדר כושר להרצאות מוטיבציה, התחלתי להתנהג כמוני וזה גרם לי לאהוב את עצמי, ואני מרגיש שהם לוקחים את זה ממני בחזרה.
תראו בלי להשוויץ אני חכם ואני לא מתבייש להגיד את זה המנת משכל שלי דיי גבוהה ביחס לאחרים בוא נאמר ככה , דבר שהילדים בכיתה שלי לא מבינים הם חושבים שהציונים שלך וכמה תארים יש לך זה מה שמעיד על חוכמה, הם חושבים שככל שתרוויח יותר כסף זה מה שיעשה אותך שמח, והם לא מבינים שהם טועים כי מה שיביא לך את האושר זה הרדיפה אחרי החלומות זה הלקום בכל בוקר לעשות מה שאתה אוהב. לפי דעתי מערכת החינוך היא הגוף הכי נורא במדינת ישראל כי הדבר הראשון שהבית ספר עושה כשאתה עולה לכיתה א' הוא לנעול את המחשבה שלך בקופסה ובכל שנה מה שהם עושים זה לחזק את הקופסה, ומעטים האנשים שמספיק חכמים כדי להסיר את הקופסה מעליהם. החלום שלי הוא להיות טייס קרב יש הרבה אנשים, שבמקרה הטוב אמרו לי שהסיכויים שלי קלושים כדי לסיים את הקורס ובמקרה הרע אמרו לי "מי יקבל אותך לקורס טיס", "מי אתה חושב שאתה", אבל אני הייתי בשלי
ואני ידעתי שיום יבוא ואני אגשים את החלום שלי בדרך כזו או אחרת, אבל היום אני מתחיל לחשוש שאולי הם צודקים שאולי אני לא אגשים את החלומות שלי.

רשמתי את זה בלהט הרגע אז סליחה אם לא הכל היה מובן או אם יש שגיאות כתיב,הייתי חייב לפרוק את זה.