אני אקדמאי שכרגע עושה השתלמות בחו"ל של שלוש שנים. לאחר מכן אני עובר ככל הנראה לעוד הפסוט של שנתיים-שלוש. רק אחרי זה אולי אחזור לארץ למשרה קבועה, אבל גם זה לא מובטח.
במצב כזה אין לא אפשרות לחפש בת זוג (כי מי תעזוב את הבית שלה ותתחיל להיסחב איתי בין מדינה למדינה בלי עבודה?). נשמע תירוץ, ויש בזה משהו. אני ממש גרוע בכל הנוגע לתחום. מסוגל לעשות רק צעדים מגושמים ושלא מובילים לכלום. ובבקשה עזבו אותי מאותם אוסף טריקים של "אמני פיתוי" וטיפים מובנים מאליהם סטייל "תהיה טוב במה שאתה עושה ואז יקרה נס ובחורה תיפול מהשמיים". אני עוסק במקצוע שחלמתי עליו. השכר בינוני, אבל ככה זה באקדמיה. מתאמן מדי פעם ולא מגדל כרס בירה. בגדול מרוצה מהעבודה וסידור החיים שלי. מהתחביבים ומזמן הפנוי. אבל כל זה לא רלוונטי כשאין לך יכולות בסיסיות בתחום הזוגיות. אין קסמים פה. וגם הטריק הזה של "תכיר בחורה דרך חברים" לא עובד: אני מכיר מלא בחורות דרך חברים. אז מה?
חייב לציין שקריירה אקדמאית היא ערך חשוב בשבילי ככהה שטיפים של לזרוק את העתיד שלי לא רלוונטיים.
האופציה שחשבתי אליה בסוף כשאני אסיים את כל הפוסטדוקים ואמצא משרה קבועה (קרוב לגיל 40) היא אתר הכרויות לאוקראיניות. כי לרוב הנשים שם יפות, יחסית אינטליגנטיות ומתורבתות (שימו לב ל"יחסית") ובעלות אינטרס לצאת לחו"ל.
והסעיף האחרון הוא זה שמטריד במיוחד. כי לרוב יש פה סוג של "עיסקה" במקום זוגיות. הגבר מספק אפשרות לצאת מהמדינה ומשלם. האישה מספקת את "שירותה" בהתאם. ואהבה/לא אהבה זה סיפור משני פה. מבחינתה זה סוג של כרטיס יציאה והגבר שמחזיק אותו הוא רק האמצעי. הבנתם את הבעיה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות