אז ככה אני ואחותי הגדולה(6שנים הפרש) מעולם לא היינו חברות הכי טובות , אף פעם לא באמת הסתדרנו האמת שהיא בן אדם מאוד קשה מאז ומתמיד , גם להורים שלי היא לפעמים עושה את המוות , כמה שניסיתי להתקרב אליה זה אף פעם לא באמת הלך היא חיה במעין עולם משל עצמה . היא למעשה עובדת בתל אביב ומשכירה שם דירה , ובאה לבקר רק בשישי שבת ונשארת לישון אצלנו , מאז כל העניין של הקורונה וההסגר היא עברה לגור אצלנו בינתיים , הבעיה היא שהנוכחות שלה בלתי נסבלת מאז שהיא הגיעה היא עושה טרור בבית , מחפשת לריב על כל דבר , צועקת כמו בהמה , מתערבת בעניינים שלא שלה , מתחשבנת איתי ועם הורי על כל ״טובה״ שהיא כביכול עושה , מעלילה עליי שקרים ומנסה להוציא את עצמה בסדר לא משנה שלא הולך לה , בשיא החוצפה דורכת לי על נקודות תורפה , מתחצפת עליי ועל הוריי ולא חושבת להתנצל ( נהפוכו היא טוענת שאנחנו כפויי טובה). מאז ומתמיד היא הייתה טיפוס מעצבן כשהיא הייתה נערה היא הייתה שטן חשבנו שזה יעבור לה מסתבר שזה רק החמיר עם השנים , ראוי לציין שהיא בחורה סופר אינטליגנטית אבל עם אפס אינטליגנציה רגשית , ההורים שלי כאמור לא לוקחים צד כי בכל זאת גם היא הבת שלהם , אבל הם מודעים לעובדה שהיא בן אדם מאוד מאוד קשה . לפעמים נדמה לי שהם אפילו פוחדים ממנה , אני אישית לא סופרת אותה מה שכן הנוכחות שלה עושה לי רע , אי אפשר לרצות אותה בשום צורה זה ממש כמו ללכת על ביצים , ושלא תבינו לא נכון מלבד קניות היא לא עושה כלום בבית ( הכל עליי ) . מה שהיה גם לפני הקורונה , וגם כשהיא עושה את זה אז אחר כך היא עושה לנו את המוות לי במיוחד . אין לי מושג איך אני הולכת לסבול אותה עד שההסגר יגמר , אני מתה שהיא תעוף כבר לדירה שלה , איך הייתם מתמודדים עם כזאת דיקטטור לו הייתם במקומי ?
הכרתי בחיי אנשים קשים אבל לא ברמה שלה , באסה שאין לי עוד אחים :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות