אני כותבת כבר מתוך ייאוש אמיתי.
אני פשוט לא מצליחה להבין איך לשחק משחקים עם גברים ולמה אני לא יכולה להיות מי שאני.
למה כשאני צוחקת מהבדיחות שלהם, מראה להם אמפתיה ואפילו עוזרת אם צריך הם לא עושים שום צעד כלפיי ואף נעלמים לגמרי?
למה צריך את כל המשחקים של ה"כן לשלם בדייט לא לשלם, כן להיות זמינה לא להיות זמינה", למה לא להתמקד בעיקר שהוא לעשות טוב אחד לשניה? מה הבעיה באהבה פשוטה והדדית מבלי לאבד את עצמך בדמות שאתה כבר לא מצליח לזהות?
אני לא חושבת שיש בי איזושהי בעיה אלא בתפיסה שאני פשוט לא מצליחה להבין והריבוי חוקים האלה פשוט גורם לי לא לרצות זוגיות אלא לחיות חיי רווקות בלי דאגות.
יש מיליון חוקים בזוגיות ואם נוסיף את זה לשאר התחומים בחיים איך אפשר להצליח בהכל?
מפחדת שבגלל שאני מאוד כנה עם הגברים שאני יוצאת איתם ואני מתנהגת איתם בדיוק כפי שאני - מביעה אמפתיה, משלבת המון הומור בשיחות ומשתדלת להישאר קולית - כלומר רגועה ונינוחה איתם אני בסוף אפול על מישהו שינצל את מי שאני ואכנס לזוגיות אומללה עם גבר מניאק שידוע שהם מחפשים בחורות שלא יעשו להם חיים קשים.
אציין שגברים שאיתם הפסקתי לשחק את המשחק (שעוד לא הבנתי מה החוקים שלו) ירד להם תוך כמה זמן.
ואני לא תלותית, לא שולחת מיליון הודעות ויש לי את החיים שלי. כלומר, לא הפכתי עבורם מטרד.
אני זוכרת שפעם יצאתי עם מישהו שביקש ממני להיות "רעה אליו". למה שאהיה רעה למישהו שאני רוצה איתו עתיד? ומה אם אני לא כזאת, אז הגורל שלי הוא להיות עם גבר שהוא פריק קונטרול?
באמת שאני כבר עייפה מלחשוב, עייפה מלרצות זוגיות ועייפה מאכזבות.
אני פשוט מרגישה שאם ככה הגברים רוצים אותי אני פשוט לא רוצה אותם ורוצה להמשיך להיות אני.
אשמח לשמוע מכם עצות/מחשבות/תובנות או כל מה שעולה בראשכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות