מה לעשות עם עצמי שנה הבאה? משתחררת...

שלומות אנשים נחמדים (ואתם נחמדים כי אתם מכורים ללעזור לאנשים אחרים).
הגעתי לפרשת דרכים בחיי, ולראשונה אני לא יודעת מה לעשות.

אני בשירות לאומי, שנה שנייה.
יוצאת לאזרחות בסוף אוגוסט, ואני לא יודעת מה לעשות הלאה עם חיי.

נכוןן, כולם היו שם ובלה בלה, אבל כבר הייתה לי תוכנית ממש מקסימה -
לעבוד קצת, לשפר פסיכומטרי, לעשות שיעורי נהיגה ,לטייל קצת בעולם (בשליחות כי אני חסכנית [קריצה קריצה]).

אבל, אז הקורונה נפלה על חיינו (מוזיקה דרמטית-טאם טאם טאם).
ויש עליי לחץ חברתי, משפחתי וכללי ללכת ללימודים שנה הבאה.

אז לפני שאני אתחנן לדעות המוצקות שלכם על המשך חיי, אני רוצה קצת לספר לכם על חיי עד כה-
אני חנונית(ליתר דיוק גיקית, משמע, מגניבה).
כל חיי למדתי, ולמדתי, ולמדתי, ולמדתי, וכן גם עוד למדתי.
קצת בהגזמה אפילו.
ההורים שלי מאוד מגוננים, משמע- הם לא אישרו לי מלא פעמים להיפגש עם חברים מחוץ לשעות הלימודים (בתירוצים ססגוניים).
(בגלל זה דגלתי בשיטת learn the pain away)
בביהס לא היו לי כמעט חברים (שוק נכון?אני בנאדם מקסים).
ובלשון המעטה לא היו לי כל כך חוויות טובות עד השירות לאומי.

הפואנטה היא- עד כה לא היו לי חיים. כרגע בתקופת השירות המאוד אינטנסיבי שלי יצרתי לעצמי גחלת חיים קטנה שמחכה לעצים חדשים כדי לזהור בשריפת יערות ענקית.

אבל לימודים אקדמיים קצת עומדים בסתירה לזה.
הפעם הבאה שאני אוכל להיות לגמרי חופשיה, לחקור את העולם והאנשים הנפלאים יותר ופחות בה- תהיה בגיל 24.
זה מבאס.

אבל גם אם אני לא אלך ללימודים שנה הבאה, אני לא רוצה למצוא את עצמי נרקבת מול נטפליקס בגלל הסגר, בידוד או חלת, רואה את חיי עוברים מול פניי ומתחרטת שלא הלכתי ללמוד.

אני גם ממש מצפה לתקופת הלימודים האקדמאיים.
אמרו לי שמוצאים בצבא חברים לכל החיים, אמרתי טוב שירות לאומי זה כמעט אותו דבר נכון(??!!!!!). אז כן מצאתי פה חברים ואני אוהבת אותם מכל משמר, אבל אני מאוד מצפה לחוויה החברתית בתואר, והקורונהההה יכולה להרוס לי את זה.

אגב, התקבלתי לאחד מהמקומות שרציתי ולתואר שרציתי, הסיבה שאני שוקלת לעשות עוד פעם פסיכומטרי כי
א אני יכולה להצליח הרבה יותר (ארור תהיה קורס בין יא ליב)
ב אני רוצה להתקבל למלגות.

ובאופן כללי, אני גם ממש אשמח לעשות מחקר מעמיק יותר לאן כדאי לי ללכת ללמוד. יש אוניברסיטאות שלא הספקתי לבדוק פיזית בגלל הקורונה, ואני פשוט בינתיים שוקלת ללכת למקום הראשון שאהבתי בימים הפתוחים המעטים שעוד היו.(כפי שהבנתם, מאוד חשוב לי האווירה במקום).

ועוד נקודה שכדאי לציין,
לא סתם בחרתי בשירות לאומי אינטנסיבי, בחרתי בשירות אינטסיבי טכנולוגי.
משמע יש לי ניסיון של שנתיים בעולם הזה.
רק הבעיה היא ששוק העבודה די קורס מול העיניים שלנו. כך שאני לא יודעת אם אני אוכל להשיג עבודה בתחום הזה שנה הבאה. (ואם אני לא אהיה החלתית בעלת הפזמ הנמוך ביותר בהיסטורה)


קיצר זה הכל להיום אנשים נחמדים.
יפה למי שהגיע עד לחלק הזה של השאלה.
זה הרגע בו אני מתחננת לדעות שלכם
אז
תחינה תחינה:)
ותודה רבה