לוותר על החברות שלנו או לא? יש לי רק אותה...

היי , אני לא יודעת בדיוק איך להסביר את הבעיה שלי
אבל אני אנסה , אני בת 17 וחצי , אני אספר על העבר שלי.
היום אני כיתה יא' , בכיתה ו' המעבר מיסודי – לתיכון
היה קשה לי , נהייתי ילדה ביישנית מאוד , סגורה
היה לי מאוד קשה ליצור קשרים חברתיים , ולהסתדר בבית הספר
אני אולי כבר 4 שנים עובדת על עצמי , על הביטחון , אז היום אפשר
להגיד שחזר לי הביטחון, העבודות העלו לי את הביטחון , התחלתי לפתוח את הפה שלי , אבל ברור שיש עוד דברים לעבוד עליהם.
כל יום אנחנו לומדים על עצמנו דבר חדש, וכל יום זה לעבוד על עצמך.
התחלתי לצאת קצת יותר מהבית , ללמוד קורסים שאני אוהבת.
גם הראש שלי לא היה בלימודים , והיום משתדלת כמה שאפשר להשקיע.
בקיצור אבל עדיין יש קצת בעיה ... יש לי חברות של כיתה.
יש לי חברות של עבודות שעבדתי בחופשים , אך זה לא חברות של
הרבה בילוים ביחד , וקשר שגם אחרי העבודה/ לימודים.. לצערי .
אין לי הרבה חברות , ויש לי חברה אחת שמבחנתי חברה מאוד טובה.
מדברות על הכל , מדברות שעות בפלאפון , אבל לא נפגשות הרבה
בגלל שהיא גרה דיי רחוק ולא יוצא לנו הרבה להתראות , וגם יש לה את החיים שלה .. ולי יש את החיים שלי , היא יותר עסוקה ממני.
עובדת , יוצאת , לומדת. מסודרת יותר בחיים בואו נגיד ככה..
החיים שלה לא משתווים לחיים שלי , גם אצלה ההורים יותר נותנים
לה חופשיות לחזור מאוחר , ללכת לאן שבא לה ועם מי שבא לה.
אצלי אימא שלי מרשה בדרך כלל כשיש חופשים עד שעות 1 בלילה.
לא יותר מזה , בימים שיש לימודים היא מרשה עד 11 – 12
והיא סוג של החברות שלא חוזרות בשעות כאלה שבשבילן זה "מוקדם" מכירים את זה? בקיצור ... הרבה פעמיים כשכן אנחנו רוצות להיפגש ומתאפשר לנו , אני הרבה פעמיים דוחה אותה כי אין עלי כסף , ולא נעים לי לקחת באופן קבוע מאימא שלי , היא לעומתי עובדת – מבזבזת מכספה , נהנית , וגם כי אימא שלי לפעמיים לא מרשה לי עד שעות מאוחרות . ויש עוד כל מיני סיבות שהיא לעולם לא תבין
מבחינה אני "כבדה" – " לא זורמת" אני עדיין תחת חסות של אימא שלי , וכנראה גם בגיל 18 אני יהיה .. אין מה לעשות .
לפעמיים אני חושבת – למה היא בקשר איתי בכלל ? יש לה חברות
יותר זורמות גם חופשיות כמוהה , יוצאות יותר מהבית פעילות
אני דיי עצלנית – לוקח לה זמן לשכנע אותי לצאת . אבל לקורסים לחוגים אני כן יוצאת בלי בעיות .
כן חשוב ליל צאת – אבל לפעמיים אני מתעצלת.
ולפעמיים אני מרגישה שיש לה עקיצות כאלה של " את כל הזמן בבית"
וזה לא נכון אני לא כל הזמן בבית , אז אני לא מבינה למה היא
מתחברת אליי אם אני לא ילדה כל כך " מקובלת" נקרא לזה כף.
לא מהסוג חברות שיש לה..

אני בזמן האחרון הרבה חושבת על לנתק איתה קשר.
כי שתינו באות ממקום שונה , ואני מרגישה שלפעמיים היא לאיכולה להבין אותי ... היא רגילה לחיות " חופשיה" , אני לא.
אבל אני גם לא רוצה לנתק איתה קשר – כי באמת יש לי רק אותה.
היא החברה הכי טובה ,כיף לי לדבר איתה על דברים , כיף שלפעמיים כן יש לי עם מי לדבר , למי לספר , לפעמיים היא מבינה אותי..
אבל בקטע של בילויים ויציאות – זהי ותר בעייתי בשבילי.
וכמו שאמרתי היא לא תבין , נכון אני ילדה קצת עצלנית
אבל זה גם עניין של כסף , גם עניין של זמן .

אני כל הזמן רוצה חברות כאלה – שאוהבות לצאת , שאוהבות לבלות
אני מאוד מרגישה שאני מחפשת אנשים כאלה , שהייתי רוצה להיות בחברות כאלה , אבל פתאום אני חושבת שאיך אני יהיה בחברה כזאת ויש לי בעיות בנוגע לדברים האלה. איתה יש לי סיכוי לצאת
יותר לבלות , להכיר , להרגיש משוחררת אבל יש לי גם הורים על הראש.. יש לי גם חיים לשמור על עצמי , לדאוג ללימודים , לזכור שיש עוד דברים סביבי . מה לעשות???