אספר בקצרה קצת רקע, כבר כמה שנים אני בתהליך שאני מנסה להבין מה הנטייה המינית שלי, רוב הזמן זה היה די רגוע אבל משהו בקורונה טיפה הלחיץ את התהליך והלחיץ אותי למצוא הגדרה (מה שאני יודעת ומבינה שלא כזה קריטי). במהלך הקורונה יצא לי לדבר מתישהו עם אמא שלי ולאמר לה בטעות (כאינסטינקט, בלי לשוב על מה יוצא לי מהפה) שאין "מישהו או מישהי שאני בקטע שלהם" ואמא שלי מיהרה להלחץ ולומר לי שאני טועה ןהכל בסדר ואני אוהבת רק בנים וסיםרה לי במשך 10 דקות על חברה של אחותי שלא היה לא חבר כל התיכון והיא עדיין סטרייטית אז הכל בסדר איתי (מה שלא עזר כי אין פה כל כך קשר והלחיץ אותי מאוד).
מפה לשם ידעתי שאני אחכה עם היציאה מהארון גם כי אני לא מספיק בטולה וגם כי אני לא סגורה עד כמה אמא שלי תקבל את זה. עבר איזה חודש ולפני שבוע התאהבתי לראשונה (בכללי) והקראש היה על בת. הרגשה מדהימה דבר ראשון כי זה גרם לי להבין שוואלה אני לא סתם מדמיינת (זה לא לתשומת לב וכו וכו וכו) וממש שמחתי.
עכשיו יום אחרי זה היא פשוט שאלה אותי איכשהו דרך שיחה והייתי כל כך שמחה ומאוהבת וגאה שפשוט אמרתי לה שאני נמשכת גם לבנים וגם לבנות. הפעם היא קיבלה את זה ממש יפה וזה עשה לי טוב. בכיתי מאושר והרגשתי כל כך הקלה אבל עבר יום ואני מרגישה אשמה, אולי זה טעות? זה היה מוקדם מידי בשבילי ולא תיכננתי לצאת מהארון למשפחה שלי כלכך מוקדם וזה מפחיד אותי.
פתאום כל מה שהייתי בטוחה בו מלחיץ אותי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025