אז ככה, אני בת 29 ולקראת סיום תואר שני, עוסקת בתחום הרפואה בפיתוח. בהופעה כלשהי בבארבי יצא לי להכיר בחור שהיה נראה ממש לטעמי. הוא בן 37. התחלנו לצאת, ולאט לאט התמונה נהיתה יותר ברורה-הוא גבר מקסים, עם שמחת חיים, מאוד חיובי, אינטליגנט ורומנטי. אבל, ההשכלה שלו היא תיכונית. העיסוק שלו הוא מוזיקה והוא גם עוזר לעסק המשפחתי שלהם (יבואן חלקי חילוף לרכבים) זה מפריע לי שאני הלכתי ולמדתי, והוא בתקופה הזאת העדיף לעשות מוסיקה, טייל בעולם, רכש חוויות.קצת מפריע לי שהוא נגד הממסד ולא מראה עניין בלימודים אקדמיים, אלא יותר נפש של אומן, רוחני והומני, וגם פחות מאתגר את עצמו ממני, לדעתי לפחות. הוריו מאוד עשירים, ואמא שלו זרקה לנו באיזה פגישה שהם יתנו לנו לגור באחת הדירות שלהם בשנים הראשונות אם נחליט להתחתן..שזה ממש מקסים בעיני, אבל עדיין אני מרגישה שאולי יש מישהו יותר טוב אי שם בשבילי, ואני מעדיפה מישהו שהוא יותר כמוני. אולי אפילו מישהו מהתחום שלי דווקא. בנוסף למידע שציינתי הוא עיראקי וטריפוליטאי ואני ממוצא הונגרי ורוסי. אני חושבת לפעמים שהילדים שלנו בטוח יצאו מיוחדים. אבל איזה סוג חינוך זה לילדים? אני מאוד ארצה שילדיי ילכו במסלול שלי ויפיקו תועלת מקסימלית ממוחותיהם.
אני אכולת סרטים או מה? האמת היא שהוא הגבר הכי מקסים שיצא לי להכיר,וקשה לי להחליט אם זה מי שאני צריכה. אני מאוד מחוזרת ומכירה עוד גברים אטרקטיביים מהמסלול לימודים והעבודה..אבל לא יודעת האם לוותר עליו כדי לנסות שם..מה גם שאני בת 29 והשעון מתקתק..
מי לדעתכם מביא יותר לשולחן, הוא או אני?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות